אדיר במרום נה

בספירות באמת, ודע שעיקר מה שצריך להיות שורש קבוע לעולם הזה וההנהגה קבוע בהם הם הז' התחתוניות, אבל הג"ר שהם כח"ב הם נקראין עטרות להנהגה, כי הז"ת האלו מקבלין מהם תוספת הצריכה לתיקון ההנהגה והכנתה, כי לפי מה שאלו הג' מניעות אותן כך הם מתנועעות לפי הזמנים והבן היטב. והנה הג"ר האלו עיקרם הם ג' פרצופים ארי"ך ואב"א ואימ"א וחותמם כח"ב דז"א, ופירוש הענין כי כמו שהנהגה הקבועה היא תעמוד תמיד והיא בז"ת האלו, כך עטרות ההנהגה צריך להם מציאות קבוע כי לא תחודש בריאה אלא הפעולה מהם תהיה מתחלפת בז"ת לפי הזמן והבן היטב, כי לכן הג' פרצופים תמיד קבועים וכן הז"ת קבועים תמיד שהם הזו"נ ששרשם ז"ת לבד. והפעולה מן הג"ר אל הז"ת הם המוחין והכתרים בסוד כח"ב דז"א שהם לפעמים ישנם ולפעמים אינם, ועכ"ז תדע שאין זמן שלא יהיו הכח"ב בז"א לגמרי כי תמיד ישנם אלא שלפעמים הם בכח גדול ולפעמים הם בכח קטן, וז"ס הגדלו"ת והקטנו"ת שתמיד יש מוחין אפילו בקטנות אלא שעיקר המוחין הם בגדלות, אבל פעולת א"א או"א בז"א תמצא תמיד אלא שתהיה מתחלפת בכחה ומהותה והבן היטב, נמצאת למד שעיקר ההנהגה הוא בז"ת והבח"ב הם עטרות ההנהגה. ואמנם צריך שתדע כי כשאנו מזכירים לאיזה אחד בשם הוא מפני הכירנו ענינו ומהותו אשר ע"כ נגדרהו בשם משמות המאורות שאינם ע"צ ההסכמה ומקרה אלא הם מורים עצמיות הדבר הנז' על ידיהם, אך את אשר לא נדע לא נוכל לגדור בשם, וע"כ אמר אליהו ז"ל בתפלתו, שלאין סוף ית"ש לא נמצא שום שם כי א"א לגדור אותו בשום שם. אמנם צריך שתדע כי כל הדברים שאנו מזכירים בסוד דמות אד"ם עיקרם אינו אלא מאצילות ולמטה אבל למעלה אין אנו מכנים שמות אלה אלא בדרך השאלה ומצד מה שהם שורש לדברים ההם באצילות, ועיקרם באמת הוא בזו"נ, וזה כי השגתנו באמת אינו אלא בזו"נ, ובא"א ואו"א אין אנו משיגים רק מצד היותם שורש לדברים למטה בזו"נ, וכשתדקדק תמצא באמת כי האצילות עצמו הוא סוד ז"א כי אורות הקרקפתא דא"ק הם בסוד א"א ואבא בסוד ע"ב, ואח"כ אימא בסוד ס"ג, ואצילות הוא ז"א, ובי"ע היא נוקבא, וענין זה עמוק הוא מאד ואין כאן מקום ביאורו. ונמצא שלפ"ז שהשם עצמו הוא בזו"נ בסוד יה"ו חג"ת וה' אחרונה מל', וגם י"ה הוא חו"ב דז"א ו' הוא ו"ק שלו, ה' הוא מל', אך או"א נקראים ע"ש מה שפועלים בז"א ונמשכין בו בסוד המוחין כנ"ל, וע"כ בז"א האותיות אינון ממש, כי הם במקומם אך בעתיקא תליין כי אינם שם אלא לפי שהוא שורש לז"א, ונמצא שמה שאנו משיגים בעתיקא וכן באו"א שהם נכללין בו כמבואר באדרא זוטא אין יודעים אלא מצד מה שהם פועלים להיות שורש לז"א. זה הכלל א"א ואו"א אינם ידועים אלא מצד מה שהם נמשכים לז"א ומצד זה הם נקראים י"ה מצד מה שהם פועלים בזו"נ שעצמותן הוא ו"ה, והבן

ואבוא עתה לתשובת השאלה אשר זכרתי בראשונה כי הענין כך הוא. הנה בתחלה סידר המאציל את הבריאה בסוד פנימיות וחיצוניות כי כל הרשימה הנשאר בחלל הוא סוד חיצוניות, וקו הנכנס הוא סוד פנימיות, וסודם חסד ודין, אח"כ נכללים זה בזה כי הפנימיות לוקח לעצמו בחי' החיצוניות והחיצוניות לוקח בחי' הפנימיות ואז נעשים ד' בחינות, וה"ס עיגולים ויושר כי כל אחד מהם יש בו פנימיות וחיצוניות כידוע. והנה בתחלה נסתלק הא"ס מן החלל לגמרי ואז נקרא החלל סוד אות ה', ואח"כ בקע ובא קו אחד מאורו דרך קו, וזהו סוד אות ו', וזה העיקר בהנהגה והסוד זו"נ, אבל ודאי שהא"ס ע"י הקו הזה נשאר דבק בנאצל הזה שהוא הא"ק, והנה מצד זה אע"פ שא"א לנו להזכירו בשם אך נאמר שמה שהוא מתדבק בו"ה זה נקרא י"ה, פירוש ודאי אם הוא נשאר דבק הוא מאיר בו ולסוד ההארה הזאת אנו קוראין בשם י"ה, וזהו מה שכתבנו שאין י"ה מושגים אלא מפני המשכם אל ו"ה, וז"ס מה שאנו אומרים שצמצ"ם בא"ת