אדיר במרום מו

אבל מי שמסתלק ההשראה אינו כ"כ רע, ועוד אפרש לך מזה לקמן בסוף האדרא. ואמר אתמנו חברייא וכו'. והוא כי בהיותו רוצה לתקן תיקון גדול כזה של האדרא היה רוצה לתקן לפי השרש שלהם היינו הקשר הנמצא ביניהם בסוד לבושי נשמתהון כמפורש בדברי האריז"ל שהם מסוד עשרה חסדים דאו"א ורשב"י הוא היסוד נ"כ בהיותו הרב שלהם אך נשמתיהון כ"א מהם שרש בפ"ע אבל הלבוש הוא כך והם מקושרים בכחו, והנה רצה לראות אם נמצאו שם כל הי' ונמצאו, ואז עשה פעולה אחת להכנה לעלות בסוד הקשר הזה, ולבן ידין יהבו לר"ש ואצבען זקפו לעילא. והענין כי הידים הם תמיד מה שמשתרש הענף בשרשו וכבר נתבאר זה במ"א והם נתנו הידים לר"ש להתקשר בו בסוד לבושי הנשמות שלהן שהוא היסוד והאצבעות זקפו לשרשם ממש, ואפרש לך זה הענין של האצבעות היטב. הנה אצב"ע סודו אל"ף ה"י וי"ו ה"י ונקרא גושפנקא דחתים ביה שמיא וארעא, ובאמת הוא ר"ת את השמים ואת הארץ וס"ז בי הנה היד היא כללות א' ומתחלקת לח' אצבעות וס"ז כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך והענין כי הנה כתיב ויעש אלהים את הרקיע ואמרו במדרש שהוא מקרא שהרעיש ב"ע את העולם, וזה כי הנה כתיב בדבר ה' שמים נעשו והיינו שבריאת העולם היה בסוד דבור והיינו כי מן הפה יצאו הדברים, אך האמת הוא שזהו לראשית מציאותם אך להשתלם הוצרכו להגיע לבחינת מעשה וזה נעשה ע"י הידים שהם הג"ת והם באמת מגיעים הדברים לבחינת עשיה ובלא כן לא הי' נעשים, וזה כי בתחלה הם בסוד אויר דלא אתפס ואז הם בסוד הבל פה ואח"כ צ"ל דבר עשוי שיכולים להשיגו וזה אינו אלא בכח הידים שהם העומדים ממש לצורך העשיה, וע"כ בתחלה בסוד אויר דלא אתפס מגיעים עד הרקיע דהיינו אור מים רקיע, כי הלא כ"ז הוא בסוד התעבות האורות ורקיע הוא העבוי האחרון, ועכ"ז עדיין אינם נתפסים ודיינו לחים היו ונקרשו כי אח"כ נעשו בכח הידים ואז הם קרושים, והאמת כי הידים האלה מתחברים ביסוד ואז עאל בימא בתוקפוי ואז הם נותנים בחינת המעשה הזה. ונמצא שכפה הגיעו למחשבה ודבור ובכה הידים ביסוד למעשה וז"ס ומעשה ידיו מגיד הרקיע וה"ס מידי אביר יעקב שהיסוד הוא אביר יעקב והידים מתחברים בו לתת מעשה לטפה שהיא שם כבר מגעת לבחינת רקיע ואז נקרא ויעש אלהים את הרקיע, ונמצא כי הידים הם לב' פעולות או להגביהם למעלה או להשפילם. להגביהם כדי לקבל ואז הם בסוד השרשים שפירשתי לך במ"א שהם שרשי העץ שמהם נבנה וה"ס שאו ידיכם קדש כמפורש במ"א. אך יש להשפילם ואז הם בסוד המעשה. והנה בעשותם אז נחתמים בחותם זה של אהו"ה והיינו כי בזה החותם נחתמים בסוד עשרה דהיינו ה' כנגד ה' וזה כי כבר ידעת הרכבת המאורות לכמה צדדים היא מתפרשת והמאורות נחלקים בכמה מיני חילוקים ונמצא שבזאת העשיה הם מתחלקים בבחינה זו של ה' נגד ה' והוא ממש חילוק של הדעת ה"ה וה"ג וכן הידים חו"ג וזה ממש ענין של עשרת הדברות ובהם נאמר מזה ומזה הם כתובים כי יש להם לב"א בחינה בזכר ובחי' בנוק' מתקשרות הבחינות זו בזו וזה ממש הקשר של השמים והארץ ביחד וזה ממש החותם של אהי"ה שהוא בפרטות זה של בחינת קשר השמים והארץ ולכן הוא ר"ת "את "השמים "ואת "הארץ וזהו הנחתם בה' נגד ה' ובכ"א מאלה האצבעות תלוים כמה דברים בעניני ההנהגה. ותדע עתה שבשעת תפלה צריך לשים ידיו כפופות זה ע"ג זה על לבו וזה כי אז צריך לתת כסא להשורה עליו להיות בבחינת ידים אלה לצורך המעשה. ותדע שהחיק הוא נקרא היכל הלב והיינו כי הלב עומד להנהגה והיכלו הוא החיק ויש איזה אורות ראוים להמצא בהיכל ההוא כגון הריאה והמזרקים וכו'. והנה ע"כ צריך להחזיק הידים על הלב לצורך בחינה זו של עשיה זאת. וע"כ אמר הרב הק' שטוב להסתכל באצבעות ולכוין אל"ף ה"י וי"ו ה"י כי זה החותם הנמצא