אדיר במרום מב

הפרי שלהם והפרי ינתן בעין טובה שהוא בכח הארת עינא פקיחא וע"כ שום עה"ר לא ישלוט עליו והוא סוד ועליהו לא יבול כי לא תוכל הס"א ליבש שום מקור בסוד עין הרע ח"ו כמ"ש לך לקמן בס"ד אלא ועליהו לא יבול כי באמת צריך להכין הפרי והעלה כי הכל צריך והיינו פנימיות וחיצוניות והפרי בסוד ורב חסד והעל"ה בסוד ז"פ י"ה המפורשים במ"א ובכח שם ע"ב שהוא החסד המאיר שם בכח לא יהיה העלה נבל, ותתקן הצפרים המקננים בענפים והם כמה נשמות התלויות בהם ותחת הענפים יעמדו החיות שהם חיות הקדש כי הצפרים יקבלו בסוד הת"ת והחיות בסוד המל' וה"ס תחותי' תטלל היות ברא בסוד מל' וברא היינו ע"ב ק"ל הנה ה' רוכב על עב קל וכ"ז בסוד הידים והרגלים של הגוף. עוד צריך לקשר כל אלה הענפים בכח אימא המתפשטת בתוך האילן ומקשרו והיינו צ' דצלם כי צל"ם הוא הע"ץ וצ' הוא התפשטות אימא בסוד מלך לקשר כל הענפים באי' וה"ס מלך לבני ישראל כמ"ש לקמן בס"ד עוד דברים גדולים ועצומים מאד בענין קשר הענפים הזה שהוא כל התיקון. וע"כ אמר רשב"י ז"ל אמלכו עליכון בסוד אימא המולכת בתוך הגוף דהיינו האילן הזה והכל צריך להסתלק בסוד האהבה העצומה ולא תקרא אהבה אלא אם תגיע להשתוות לחיים ולמות וה"ס עזה כמות אהבה כי אם לא יגיע הדבקות אל השיעור הזה בסוד נפשי יצאה בדברו אינה אהבה וע"כ אמר למאן דברשותי' חייא ומותא כי יעזבו עליו את הכל לעשות כרצונו אם להחזיר הנשמה לגוף בסוד החיים אם להשאירה דבוקה בשרשה, ותראה כי הנה כך היה באמת שנ' חברים מהם מתו בכח דביקות הגדול כמ"ש לקמן במקומו בס"ד, ותדע ששלימות הזיוג הוא בהמצא זיוג היסודות וגם זיוג הנשיקין שסודם אהבה שהוא התדבקות רוחא ברוחא והוא התדבקות גדול וגמור אך אין כח לעורר זה ע"י התפלה לבד אלא ע"י מסירת עצמו למיתה וכבר פירש ענין זה היטב מו"ר האר"י זללה"ה ובהיות הרשב"י רוצה לתקן תיקון זה בסוד האהבה ע"כ היה רוצה שימסרו עצמם למיתה. ואמר למגזר מלין דקשוט וז"ס גדול באמת ותמצא בז"ח שה"ש הרבה פעמים על פומא דאליהו אתגזר ואודיעך עתה ענין הגזירה מה היא וכן אמרו התך שכל דברי מלכות נחתכין על פיו ובאמת גזירה וחתך הכל ענין א' והפייט יסד ג"כ ותחתוך קצבה לכל ברי' ותכתוב את גז"ד. דע כי בר"ה נעשה הדין לכל העולם ואז נאמר החותך חיים לכל חי וסוד הדברים כי כל הארה בצאתה מתפשטת לכמה מיני ענפים לימין ולשמאל בסוד אסור ומותר וגם הדין של כל העולם נעשה כך בסוד אלו מיימינים לזכות ואלו משמאילים לחובה והיינו כי בהיות זו"נ אב"א אז הוא שכ"א פונה לעברו ואינם פונים זל"ז ואז החסד מתפשט לבדו והדין לבדו וכל המלאכים שהם משרתיהם אלו מיימינים לזכות ואלו משמאילים לחובה ובס"ז עושים כל המעשים של כל העולם כולו הטובות מעוררים החסד והרעים מעוררים ח"ו הדין וכ"א פונה לעברו ועדיין לא יוכל לצאת שום דבר לפעולה עד שתכנס אי' שהוא בעל המשפט והיא מנסרת את הזו"נ ואז נקרא גזר דין שאין עוד מחלוקה ואדרבה היא מחזרתם פב"פ ומזדווגים ואז מוסכם הדין ויוצא בדרך א' והוא זמן צאת הדבר לפעולה והבן היטב כי בשעת הנסירה נגזר המחלוקת כי בהיות אי' נוסרת היא נוסרת לפי בחי' הראויה להיות או הדין גובר בעולם או החסד גובר וכל מה שראוי לבוא בעולם לפי המעשים נשאר קבוע מה בחסד ומה בדין וס"ז שם חת"ך שעולה ב"פ רוח והיינו ב' רוחות של זו"נ שבכתם נעשים כל הנהגתם ואי' נוטלת זה בכחה לחתוך כל הדברים כמשפט ואין אחר גמ"ד מחלוקת וס"ז כל דברי מל' נחתכין על פיו. והנה בר"ה בתחלה הנסירה ומה שננסר נשאר קבוע ובס"ד אמר ותחתוך קצבה לכל ברי' ומה שנחתך ניתן אח"כ בסוד הזיוג והיינו ותכתוב את נ"ד והכתיבה הוא בספר בסוד לאה או רחל ובהיות הנסירה הולכת ונעשית בזמן ארוך עד יוה"כ ותשלום הזיוג עד שמיני עצרת לכן מסירת הפתקין הוא בש"ע וכנזכר בס"א