אדיר במרום קצא

ואפרש לך בזה סודות גדולים, הנה בהיות העינים מכוסים כבר שמעת שאין פעולה נמשכת אלא אדרבה אז הקב"ה סובל ואז ודאי העינים עומדים באדמומיתא ובאוכמתא כי הלא זהו טעם הכסויים כנ"ל ואינם נפקחים עד שיבוא מוחין דגדלות באדם הניעור משנתו והנה אז הי' נראה שאין צורך דבר אחר כי בבא מוחין דגדלות הנה האדמימות הנולד מן הקטנות יבלע לפנים וימתק בגדלות וכשנשלם מה יש צורך להארת הא"א ולהתדבקות הכפול שאמרנו, אך הענין הוא כי א"א להיות חוטא נשכר וכל האומר הקב"ה וותרן יוותרו מעוהי, אמנם ודאי זה הענין קשה להבינו כי אין הדין נעשה עד שיפקחו העינים ואין העינים נפקחים אלא במוחין דגדלות ואין הגדלות בא אלא בזכות, ואם צריך שיהיו העינים סתומים עד שיבוא הזכות ואז יפקחו מאין יצא הדין בחייבים, אמנם פי' הדבר הוא מה שאמרו רז"ל שמחה לצדיקו של עולם כשהוא עושה דין למה שהוא מתרומם בעולם, וזה כי הנה באמת שאף בבא המוחין דגדלות ויורד האור בעינים כנ"ל אין לאדמימות ליבלע שא"כ לא הי' עונש לרשעים אלא הוא נדחה לחוץ ונופל על ראש רשעים בסוד על ראש רשעים יחול, והענין הוא כי בעוד שאין הסאה מתמלאה הקב"ה סובל ומעלים עין מסוררים אולי יחזור בתשובה, ואפי' לישראל כך הוא שהוא מאריך אפיה ואז הוא ממש סוד שינה אבל כשמגיע הזמן ליפרע ממנו כבר ידעת שאין הפרעון אלא לתיקון הנשמות והמאורות אז אדרבא יגדל במוחו ויפקח עיניו והדין נדחה על ראש הרשע כנ"ל, והבן היטב כי זהו סוד כאשר שש ה' להטיב אתכם וכו' כן ישיש להאביד כו', כי אין הדין נעשה אלא בסוד הגדלות ובזיוג וגם זה תיקון להיות הקדושה עצמה שריית ושלטת ולא תהיה השליטה לס"א ואפי' על הרשעים, וז"ס שהוא מתרומם בעולם והוא התרוממותו מקטנות לגדלות, אמנם צריך שתדע כי הנה גם העושה תשובה יגרום פקיחת העינים כי ימשוך בזכותו מוחי הגדלות והעין נפקח עליו לטובה כי האדמימות ממילא הלך לו בהמחות החטא שהי' גורם לו, וז"ש לקמן אית למאן דאתפקה לטב ואית למאן דלא אתפקח לטב, אך הדין הזה הראוי לדחות מן העינים הוא כ"כ חזק שלא הי' העולם יכול לעמוד בו וזהו [אלמלא עינא טבא עילאה דאשגח ואסחי כו'], וע"כ נסדרו הדברים בדרך זה שלא יהי' ביאת מוחין דגדלות בעיני הז"א כדי שיוכל להשגיח אלא שיהי' צריך להתדבקות הנהירו דעתיקא העומד עליו וזה יגרום לו מיתוק גדול כי אלמלא זה הדין הי' מכלה את הרשעים, ומפני המיתוק ההוא הנה אדרבא אינם כלים אלא הגזירה נמתקת עד שיוכלו לעמוד וגם נחשבו יותר ונעשים חביבים למקום כמו שכתבו ז"ל ע"פ נתנו את נבלת עבדיך כו', וכן שפך חמתו על עצים ועל אבנים וכ"ז נמשך מגודל המיתוק הזה, וזהו לישראל אבל לעובדי גלולים אינו כן כי אדרבא עליהם נאמר כי הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאומים וכו', כי הדין נופל ממש עליהם והם כלים, ונמצא שאינו די המוחין דגדלות אלא צריך התדבקות הא"א, ונסתדר זה הענין שיהי' האשגחותא נעשה בכח זה ההתדבקות שאל"כ מי הי' מעורר הא"א בזמן פקיחת העינים אם אין זכות, ובהיות הדבר בחוק כן הנה תמיד יהי' ההתדבקות ונמשך ממנו הרחיצה מאי' כנ"ל. וזהו שאמר דלית נהירו לעינא תתאה וכו'] שאין הארה אחרת יכולה לעשות זה, וזהו [אשגחותא דעינא תתאה כד אשגח נהירו עלאה בי'], שעד שאין התדבקות ההארה אין ההשגחה נעשית, ואמר דמני' נהיר כלא וכו', ששורש הראי' נחשבת למעלה, וזהו ענין גדול לתיקון ההנהגה, וזהו אשר עין בעין נראה אתה ה', כי זהו מה שהי' מרע"ה טוען לפני הקב"ה שלא יקשה דינו עליהם, כי הלא בתיקון זה הוכנו הדברים

ואמר כתיב הנה עין ה' אל יראיו, וכתיב עיני ה' המה משוטטות כו', וזהו פשוט כי עיני הא"א הם עין א' לבד, ובאומרו עין ה' אל יראיו נדע שהוא עין