אדיר במרום קפז

בא"א ועין טובה הוא למטה בתיקון הארת הא"א וכן להיפך בס"א, כי סוד הבחי' שבקליפה רוצה להדמות אל הקדושה כקוף בפני אדם ולעשות הטוב עין, אך באמת אינה כן אלא רע עין כמו שנבאר עתה. אך עין הרעה נמשך בקליפה מבחי' העינא סומקא דז"א ולכן הוא קשה מאד עד שמייבש המקורות כנ"ל ומחסר כל טוב, אבל רע עין הוא ענין אחר, כי הנה טוב עין בהאירו מיד נפתחים כל שערי הברכה וגם ממנו נמשך השובע כי בהאירו הנה כל המדרגות מתגלות זו לזו ונעשה התדבקות של אהבה ביניהם, אך הרע עין שרוצה לדמות לקדושה גם הוא עושה מטעמים ומרבה הלחם, אך בהיות שטבע הס"א הוא רק למנוע ולהחסיר ע"כ הנה בעוד שהוא רוצה להאיר בפנימיות שבו שהוא סוד הלב שיוצא דרך העינים כמו שידעת, הנה הוא כמו נרתע לאחור כי אין בטבעו להתפשט להטיב, וזהו שסיים שלמה המע"ה כי במו שער בנפשו כן הוא אכול ושתה יאמר לך, כי להיותו רוצה להדמות כנ"ל יאמר אכול ושתה, אך באמת לבו בל עמו, כר"ל לבו שהוא שורש הראיה כנ"ל בל עמו כי הוא מתחסר ונגרע ולא מתפשט ומתדבק, ונמצא שעין הרע עושה הרעב שהוא החסרון, והרע עין אפי' במה שנשאר גורם שלא יהי' התדבקות כנ"ל, ולכן אמר ואכלתם ולא תשבעו, ונמצא שהזנת המזון נמשך בכח הארת העין הזה, והבן

ואמר עוד וז"ל תאנא אי עינא דא אסתים רנעא חדא וכו'. כי באמת כל ויגע שמתגלה בהנהגת הזמן הבנוי' מרגעים כמ"ש במ"א צריך שיאיר זה העין שבכח ההארה שלו מתרחקת הס"א ונפתחין כל המאורות בפתחים הצריכים להם, ואם ח"ו רגע א' הי' נסתם באותו הרגע הי' הביטול לכל כי הכל הי' מתייבש וחרב, ולכן כללות תיקון העין הזה אקרי עינא פקיחא כי כח תיקונה להיותה תמיד פקוחה לתיקון הכסויים הסתומים למטה. והנה כבר שמעת למה נמשכין הכסויים למטה כי לפי מעשה התחתונים הוא בהיות ההנהגה העליונה מתנהגת לפי המעשה וכאשר המעשה גורם ח"ו כח לס"א להאחז צריך שיסתמו העינים שלא לתת הארה לס"א בסוד אל תפנו אל האלילים כו', אבל א"א להיותו נשגב ומרום מן מעשה התחתונים ע"כ לא תגיע אליו הסתימה בסוד העליון ועינו אל יראיו, וגם אין פחד מן הס"א כי אין להם שייכות עם אורות הא"א כלל ואף גם כשהוא מתפשט למטה אין הס"א עוצרת כח להתאחז בו, ולכן אמר עינא עילאה עינא קדישא. והנה תיקון הפקיחותא דעיינין תלוי בכסוין עצמן שאינן שולטין לפי' העינים, אך יש ענין העינים עצמן התלוין בהסתכלותן בגוונין שלו וע"ז אמר עינא דאשגחותא והענין כי הנה כתיב משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים, וזהו באמת כי ג' מיני מעבר יש לפנימיות לצאת חוץ, והם שערים, חלונות, וחרכים. השערים הם היסודות כי לכך הוכנו לצאת מהם מה שראוי לצאת מן הגוף ועיקר ההשפעה והמזון משם בא כנודע בסוד הזווגים, והחלונות הם הנקבים האחרים שאינם להוציא עיקר ההשפעה אלא להאיר האורות הצריכות, וגם אלו הנקבים יש מהם נקבים פתוחים כמו נקב החושים ויש שיוצאין מהם השערות כמו שפירשתי למעלה. והנה הנקבים נקראין חלונות. ואמר משגיח מן החלונות, שהפנימיות אע"פ שנסתר בתוך החיצוניות עכ"ז הוא משקיף ומביט גם הוא בנבראים, והיוצא דרך עיות נקרא מציץ מן החרכים, וסוד מציץ הוא כמו ויצץ ציץ והוא הולדת השערות והפנימיות שבתוכם. ונמצא שהתגלות הפנימיות דרך הנקבים האלו הוא ממש ענין ההשגחה ושרש הכל בא בזה העין שההשגחה הזאת היא תמידית בלי הפסק והוא ממש ההתדבקות וההבטה הפנימיות אל הנבראים

אמר וז"ל עינא דלא אדמוך ולא נאים וכו', כבר שמעת איך השינה היא הסתלקות המוחין ונשאר סוד הקטנות ואז העינים נסתמים, והנה צריך שתדע שיש שינה,