אדיר במרום קנט

אתודע, ומראה ולא בחידות, והוא ממש ענין אספקלריא המאירה ושאינה מאירה. אך נבאר בתחלה ענין ראית העין, והנה הפנימית הוא סגור והוא עצמו מתגלה בעינים, וזה הדבר לא נמצא אלא בעינים, כי שאר החושים גם כי יש בהם בקיעה ויש התפשטות אינו אלא התפשטות פרטי לפי הענין ההוא, אך העין יש בו התפשטות הנשמה עצמה בכולה בכלל, וז"ס העין והלב שהם מתדבקים זה בזה, בסוד אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, דשורייקא דעינא בליבא תליא, והוא כי הנשמה מתפשטת בהתפשטות פרטי בחלקי הגוף ונכללת בכלל א' בלב ושם היא בסוד ההבנה, וזהו הלב מבין, כי ההבנה של הלב הוא ממש ראי', כי כמו שהעינים רואים כך הוא הבנת הנשמה שהיא רק הסתכלות, וכדי שתבין זה הדבר היטב אפרש לך ענין החכמה והידיעה מה היא. הנשמה היא שכל שטבעה להשכיל, והענין הוא כי אין דבר בכל הבריאה שאין חלק בנשמה כנגדה, וצריך שיהי' קשר בין חלקי הנשמה לבריאה, וזה כי הנשמה היא רואה הדברים ומצטיירים הדברים בעצמה, והוא כי בהשכילה על דבר א' הנה הדבר ההוא ודאי הוא נשרש בה כבר כמ"ש, רק שעד שלא ראתה אותו ונצטייר בצורתה אין השורש ההוא שלם בה, וכשראתה אותו אז מצטיירת בה הצורה ההיא ממש היינו באותו הבה שבה שהוא שורש לדבר ההוא ואז נקרא שהיא חושבת בדבר ההוא ויודעת אותו להיות מצויר בה, וזה כי הפרטים הם חלקי הכלל, והנשמה בה מושרש הכל הכלל והפרט. והנה בכל פרט שתראה תסתכל עליו עד שתדבקהו, ועד שאינה משגת הוא כמו שיש איזה מניעה לפני עיניו שאינו יכול לראות כך אינה רואה באמת הדבר ההוא, וכשתתגבר בראיתה אז תראה ויצטייר בה אם כללי ואם פרטי. ואומר לך ענין הכלל איך יודעת כי באמת מציור הפרטים בכח ההסתכלות עליהם יצטייר גם הכלל הבונה אותם, כי שורש הכלל ג"כ מושרש בנשמה, וסוד הדבר כי אע"פ שלא נמצאים בעה"ז אלא הפרטים אך בשורש דהיינו במאורות יש כח הכלל וכח הפרט וכן מושרש ג"כ בנשמה, אך בעולם יש סוד הטבע שהוא גימטריא אלהים, והוא התפשטות המלכות דעשי' רוחנית המתפשטת לפנימיות בכל הגשמיים. וכבר נתבאר זה הענין במ"א

ונחזור לענין כי מכח הפרטים מצוייר בנשמה ציור הכלל ואז היא יודעת, ונמצא שיש בנשמה כח רואה את הכל לכל אשר תשים פני' להסתכל שם ואם לא הי' לה מונע תראנו, ויצטיירו בה ראות העין ג"כ בדרך זה, כי הנשמה בכח הבנתה הזאת מתפשטת דרך בקיעת העין ורואה ומצטיירת אך באמצע נפסק הציור, והיינו כי בשובה להצטייר במקומה תפגע בעין ותעבור דרך שם ואז לא יהי' הציור אלא גשמי ואם לא הי' העין שם הי' יכול להצטייר אפי' כל דבר רוחני אך מפני שעברה דרך העין מה שהוא רוחני נשאר לחוץ ונמצא שהנשמה מתפשטת דרך בקיעת העין וחוזרת לשרשה דרך העין עצמו ושם נעשה הציור

ואפרש לך עתה ענין אספקלריא שזכרתי, ותבין היטב ראית העין הזאת מה הוא, אספקלריא המאירה, היא האספקלריא שאין המסך לאחרי' כדרך שיש באספקלריאות העשויות להסתכל בהם אלא שהיא הזכוכית לבדה שהאור עובר בה מעבר אל עבר, ואז מי שהוא מצד הא' יראה מה שיש מצד האחר של הזכוכית ההוא, אך האספקלריא שאינה מאירה, היא האספקלריא העשוי' להסתכל בה שיש מסך לאחורי' ואז א"א לראות בה מעבר אל עבר, אלא שהמסתכל בה מתראה בתוכה, ותראה שהמסתכל באספקלריא המאירה הנה יראה הדבר אשר מצד האחר עצמו, אלא שיראה אותו דרך מסך, אך המסתכל באספקלריא דלא נהרא אינו רואה עצמות הדבר אלא דמותו המצטייר שם בהתנוצצות המתהפך לקראתו, והנה כל הראיות של הנביאים אינו אלא במלכות שמתוכה נראים הספירות העליונים, אבל מלכות הנה יש בה ב' פעולות או פעולת חומה או פעולת מעבר והיינו או שהיא סותמת את המאורות שלא יגיעו למטה, או אדרבא שממשיכם למטה בסוד ולא יכנף עוד מוריך, והנה בהגיעתה אותם למטה היא אספקלריא