אדיר במרום קלט

ונשוב עתה לפרש ענין תפלת המנחה היטב, כי היא קיום תפלת שחרית בהכנעת הס"א, וכ"ז נבין בדברי אליהו ז"ל שנאמר בו ויהי בעלות המנחה כו', והוא אמר ואתה הסבות את לבם אחורנית, דע כי בהיות הנוקבא פנים בפנים עם הז"א אין שליטה לס"א כלל כ"א בהיותה אחור באחור, אך בתפלת המנחה יש מעלה גדולה לנוקבא שהיא אב"א כנגד כל הז"א ובאותו הזמן מזדווגת לאה מן החזה ולמעלה, וענין הזה נמשך בסוד החזרה של תפלת שחרית ששם עלו יעקב ורחל בחג"ת ונמצא כתרה בדעת, וכנגד זה אע"פ שתשוב אחור באחור הנה הי' כך מן הדעת ולמטה. והנה בהיות הבהמ"ק קיים הי' תמיד זוג, כי מן הבקר ועד חצות הי' זווג עם רחל, ומחצות ואילך הי' הזווג עם לאה ואז רחל היתה אב"א אך כמו עתה בתפלת המנחה דהיינו מהדעת ולמטה וזה תיקון גדול לבחינת אב"א כיון שמאירין בה הה' ראשונות של ז"א אז הס"א נכפת הרבה ואינה יכולה להתגבר אפי' בבחי' אב"א. והנה מפני זה נעשה הזווג בלאה באותו הזמן כי גם אותו הזווג הי' לצורך רחל והוא בסוד זאת העלי' אשר לרחל מן החזה ולמעלה, וזהו מה שאמרנו שהוא לקיום תיקון שחרית לכפות את הס"א, כי זהו כפייתה שאפי' בזמן אב"א של הנוק' העיקרית של רחל שבה נתקנין התיקונים דשחרית יהי' כח לבטל הגבורות דס"א

והנה כבר נתבאר בכמה מקומות איך כל שאר הזווגים שאינם ברחל אינם אלא בענפי הזווג העקרי דהיינו עם רחל, ועיין במה שפירשתי למעלה בענין הגלגלתין דלית להון חושבנא, שכמה בחי' של זו"ן יש וכמה זוגים, אך באמת אין תיקוני הז"א הולכים אלא לרחל, אלא שלפי התיקונים שנתקנת כך נעשים הזווגים או בה או בענפים, וה"ס ויאהב יעקב את רחל, מגמת יעקב הוא לרחל תמיד אלא שיוצא משם מה שיוצא, לפעמים התעוררות רחל ולפעמים התעוררות לאה בכל הבחי' הפרטית שיש. והנה ז"ס ותצא לאה לקראתו כי לאה היא תמיד היוצאת לקראת יעקב כי כוונת יעקב על רחל, אלא שמשם נולד התעוררות לאה היוצאת ומזדמנת לזווגה, והבן היטב. וז"ס ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב וישא עיניו וכו', כי הנה יצחק הולך לתקן לרחל בכח הגבורה שלו כנ"ל בסוד וישב ויחפור בארות וכו'. אך מכח התקונים האלה מזדמנת אליו לאה להזדווג שהיא רבקה שנתנה ליצחק. נמצא לפ"ז שאע"פ שאנחנו אומרים שכשבאה לאה פב"פ עם ישראל אז נשאר מקום לרחל שעולה עד הדעת אינו שפניית המקום יגרום זה שהרי בלילה אינו כך אלא אדרבא זווג לאה עצמה נמשך מפני היות כח זה ברחל להתעלות עד למעלה בכח חזרת תפלת שחרית כנ"ל ולכן תפנה לה לאה מקום והיא תבוא פב"פ בזווג ואז נמשכת רחל למקום הראוי לה להמשך. והנה ז"ס ויהי בעלות המנחה, והיא לאה העולה מעצמה בסוד ותצא לאה לקראתו כי בעוד שהז"א מכוון לתקן רחל בכח הגבורה עולה משם זאת המנחה שהיא לאה

והנה תבין למה המתין אליהו לעשות המעשה ההוא בשעה זאת אך סוד הענין הוא כי הנה אז מפני חטאת ישראל היתה הנוקבא אב"א בסוד ואתה הסבות את לבם אחורנית, כמ"ש לעיל בס"ד. ומכה זה היתה הס"א מתגברת בהם והיו עובדים ע"ז, אך הכפיית שליטתה זאת אינה תלוי' אלא בתיקון של מנחה שאפי' בחי' האב"א נמתק בכה הה"ר של הז"א, ואפי' בבחי' זאת לא תוכל הס"א לאחוז ולכן אז ויגש אליהו וכו'. וצריך שתדע כי הנוקבא נקראת מנחה בהיותה ממש דורון הנשלח מן התחתונים אל המלך בסוד הקרבן, אבל תדע שרחל היא בסוד מנוחה שהיא המנוחה לז"א בסוד הסיומא כמו שכתבנו למעלה. והנה כאן נראה הז"א בסוד הו' של מנו"חה, והוא כי בהיות כל מגמתו אל רחל ע"כ נשאר בחינתו בה בקביעות והיא נקראת מנו"חה מנחה ו', אבל לאה אינה נקראת מנו"חה אלא מנחה כי אין שם קביעות הו' הזה שהיא רק ענף א' מן הנוקבא המזדמנת אליו ורחל לבדה היא עקרת הבית עיקרה של בית: