אדיר במרום קלח

וכן באופק הב' בלילה. ופירוש הענין כי א"א לתת טעם על הליכת השמש עד המערב להגיע אל האופק הב' כי כבר שמעת שהוא פנימיות אחר וא"כ למה תשקע החמה במערב ומשם תכנס בפנים הלא אין לו אלא לחזור אל הנקודה שיצאה ממנה כי כן דרך כל סיבוב לנסוע מנקודה ולשוב אליו וצריך שיהי' תועלת אל האופק העליון עצמו, ורבי השיב לו שהוא כדי להשתחוות לשכינה מידי שוב החמה לפנים, שכן צריכים המשרתים אחרי עשות פעולתם לשוב ולהשתחוות אל אדוניהם ונקשרים הפעולות בשורש, ואז חזר והקשה א"כ תיתי עד פלגא דרקיע וכו'

ואומר לך כללות הענין הזה, והוא כי כל מה שיש לשמש להאיר בסוד החמה הזאת הפנימית בכל המדרגות הצריכות הוא בו' שעות הראשונות ומשם והלאה אין לו פעולה פרטית, וה"ס הולך ואור עד נכון היום, וסוד הדבר הזה הוא תלוי בסוד הזווגים, כי באמת אין זווג לרחל אלא זווג שחרית לבד וכל שאר הזווגים הם של לאה, והענין כי הזווג העיקרי הוא זווג רחל ושם היא ההשפעה העיקרית הצריכה לכל העולמות אבל שאר הזווגים אינם אלא לשאר הפעולות הצריכות לחלק ההשפעה, וע"כ אמר תיתי עד פלגא דרקיע, והוא כיון שרק עד שם הוא ההתפשטות לצורך ההשפעה א"כ כשיגיע שם הי' יכול להסתלק ואמר שצריך שירד למטה עד מערב וגם זה לתיקון האופק עצמו והוא מפני העוברים ושבים והפועלים, וז"ס גדול, דע כי מיד שמשלים השמש לפעול פעולותיו הנה הס"א יש לה רשות להתפשט בעולם ואז צריך שהשמש יחזור להתפשט בגבורה תקיפא ו' שעות אחרות להחליש כח הס"א ולקיים כל מה שנעשה בו' שעות הראשונות. ובאמת פעולה זו צריך שתהי' בדין חזק, והוא הדין של יצחק שכתוב בו ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב שכחו יפה להכניע הס"א, וכל מה שהוא יורד למטה מתגבר בדין יותר כי הוא מחליש מדרגות של הס"א הקשות ביותר, ותבין כי הפעולות הנעשית ברחל בשחרית, ודאי מה שנעשה הי' עשוי בלא"ה, דהיינו שאפי' הי' השמש מסתלק מיד הפעולות לא היו מתבטלות אלא כח המשרתים לא הי' עומד, כי בהתגבר עליהם דין חזק של לילה הנותן שליטה לס"א היתה מתחזקת הרבה ומבלבלת כל השפעתם ושלימתם, לכן רצה המאציל שיעמוד השמש עוד ו' שעות אחרות, וכן למעלה יתגלה ז"א עוד ו' שעות אלה ששם הס"א נחלשת ואז המשרתים יכולין להתחזק בפעולתם וגם אם יחשיך עליהם מעט מעט אינו כלום כי כבר יש ההדרגה וכח הדין הקדוש המחליש את הס"א, וכשיגיע לילה אז כבר הי' למשרתים זה הכח הצריך שלא תזיק עליהם הס"א כלל. והבן היטב זה הענין, כי ה"ס וישב יצחק ויחפור את בארות המים וכו', והוא כי אברהם הוא חסד והוא השולט בשחרית ובסודו נתקנת הנוקבא רחל, אך בהסתלקו כל אלו התקונים אינם מתקיימין כי א"א למשרתים לפעול בהם, וז"ס וכל הבארות אשר חפרו עבדי אברהם סתמום פלשתים. ולכן צריך שתתגלה הגבורה שכחה יותר חזק להכניע הס"א והגבורה תקיים בכח כל תיקוני החסד ואז תבנע הס"א הכנעה לעולם שלא תשוב להתחזק עוד, וזהו ממש סוד תפלת שחרית ותפלת מנחה שתיקן אברהם ויצחק כי אין תפלת המנחה אלא קיום תפלת שחרית לצורך המשרתים. והנה תדע שהמשרתים הם ב' מינים, יש מהם שעומדים על הדברים במקומן, ויש מהם שמשתלחין בשליחותו של מקום ללכת אל מקום שהם נשלחין. ואלו הם הפועלים ועוברי דרכים שהשיב רבי בדרך חכמה לאנטנינוס, כי שאלת אנטנינוס היתה כיון שאין ההשפעה אלא בסוד ו' הראשונות בסוד זווג רחל א"כ גם השמש לא הי' לה לבוא אלא עד חצי הרקיע. וכבר שמעת כי טעם סבוב האופקים אינו מספיק כי אנו צריכין למצוא טעמים לפי האופק עצמו, והשיב כי הסבוב הזה צריך מפני כח המשרתים שיוכלו לפעול ולכן הוא מתגלה אליהם כל זמן ההוא ו' שעות האחרים: