אדיר במרום קכג

להעביר דרך האמצע והוא ההנהגה הזאת, ובעוד שהוא רוצה כך הנה תכליתו הוא הסוף והיינו התיקון, וזה התכלית אליו נוטה הרצון ודאי ולא בדרך רצות אלא בדרך חפץ וחשק, כי הוא אינו רוצה לרצות בו כי מסור הדבר אל בחירת התחתונים אלא הוא חושק בזה ורוצה בהנהגה הזאת עד זמן רצותו בהנהגת התיקון שהוא סוף רצותו התיקון, והוא כמו שבמצח ז"א ששם מקום ההנהגה עומד הרצון בבחינת רצותו עכשיו ההנהגה הזאת, כן בא"א הוא מתגלה בסוד רצותו האמתי העומד עתה בחשק לכוונה תכליתית עד סוף כל המעשים

ותבין עתה הוראת רצון על הפיוס ועל הסברת פנים יפות, כי רצון הא"ס ית' כל הענין הזה עשה בעבור היותו חפץ להטיב ברוב טובו, וזה הדבר אינו מתגלה כ"א בסוף התיקון ואז הרצון הזה עצמו מתגלה והוא הטוב השלם. והנה באמת הוא שז"א צריך להיות שלם שיתעלה הוא עצמו למדרגת האריך, וח"ס ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים שהם ז"ת דעתיק המתלבשין בא"א, ובהיות ז"א כמוהו נם הוא מציאותו יהי' כן מסוד הז"ת האלה, וזהו פשוט כי ז"א הוא פרצוף ההנהגה ועכשיו הוא צריך להיות מנהיג בחסד ודין לפי השעה ולפי הבחירה, אבל הנה סוף הכל צריך שיחזיר כל הרע לטוב וכל דין לחסד, וזהו ממש בחינת הא"א עכשיו ולכן יהי' ז"א במדרגה זו כי כך הוא ראוי להתעלות בזמן התיקון ולא להבטל הוא ולהניח א"א להנהיג אלא שז"א עצמו טוב שיהי' כך, והוא החזרת מדה"ד למדה"ר שזהו תיקונם של הצדיקים ואז נשארת ההנהגה במשפט ולא בצדקה, והבן היטב

ותבין ג"כ ענין א"א עצמו עכשיו עם ענין ז"א. הנה כבר אמרתי שמעשה הצמצום אינו להמציא ההנהגה הזאת של הבחירה לבד שיתבטל בזמן ההנהגה הבאה שהיא הנהגת התיקון או שיצטרך פעולה אחרת, אלא הוא עצמו מוליד ההנהגה הזאת להגמר בהנהגה הבאה, לפיכך נמצאת באמת הנהגה הזאת תלוי' ונמשכת לפי העתיד לבוא, ולכן נמצא הא"א עצמו בזמן תיקון ז"א כמו שהוא עכשיו, כי אריך הוא לפי סוף הרצון שממנו נמצא הרצון של עתה רק שאין סוף הרצון מתגלה עתה אלא כמו טעם אל הרצון של עתה ולכוונה תכליתית ובדרך חשק, כי אין ההנהגה על ידו, וההנהגה ברצון של עכשיו שהוא הנראה בצמצום והוא בז"א, וכשיהי' הז"א כמו הא"א אז יהי' נקרא רצון מגולה באמת, וה"ס לקרוא שנת רצו"ן לה' ויום נקם כו', כי באמת שני הדברים ימצאו הנקם מצד ההנהגה התחתונה, והרצון מצד העליונה. ועוד אדבר מזה בס"ה

והנה תבין עתה למה הא"א מחזיר הדין לחסד מה שהז"א מנהיג בחסד ודין, כי באמת סוף הרצון היא החזרת הדין לחסד ואין הרצון של עתה רוצה אלא בכוונה תכליתית הזה, וע"כ הסוף הזה הוא שורש הרצון של עתה רק שאם יפעול עתה סוף הרצון אינו אלא בדרך צדקה, וכשיפעול בזמנו יהי' בזכות כשהז"א יהי' כמו הא"א שמעשה התחתונים יהיו גורמים לזה, כי א"א הוא סוף הרצון מצד עצמו ולא מצד שגרמו גילויו מעשה התחתונים, וע"כ א"א להיות הנהגתו כי אם בדרך חשק שיהי' כך לבסוף, אבל עכ"ז זהו פשוט שאינו שוה היות הרצון של עכשיו נולד מסוף הרצון הזה, שע"ב אפי' שהרצון של עכשיו הוא דין אבל עכ"פ הוא נגלה ומכין אל החזרת הדין לחסד כמו אם הי' רצון של עכשיו שלם בפ"ע ושההנהגה הבאה תהי' רצון אחר, שודאי זה הרצון לא יהי' מתוק כלל, והבן היטב. שע"כ מה שנסדר בא"א בסוד החזרת הדין לחסד סמתק דיני ז"א במקומן כמו שנתבאר לך כבר

והנה כבר שמעת למעלה היות ב' דברים בפעולת הא"א, א' היותו שורש לאצילות לפי ענין השתלשלותו, והוא המפורש באד"ז, וב' הנהגתו של החזרת דין לחסר המפורש באד"ר, וה"ס ההנהגה של סוף הרצון כנ"ל העומדת אפי' בזמן הרצון של עתה