אדיר במרום קכב

בהזכירנו הפעולה ובדברנו בה הנה בלבנו יהי' תקוע שיש עצמות פועל הפעולה ההיא שאיננו מושג ממנו, ולכן מה שנזכיר בספירות הכל הוא מה שחידש הרצון לרצות בכל המדרגות מהחידוש הזה. אך כבר אמרתי כי הנה נדע שיש עצמות פועל כך לפי החידוש הזה, והוא עצמות הספירות הבלתי נודע לנו מהותו אלא מציאותו, והרי הבינות ענין הרצון לפי מה שהוא מורה כח הרצון שזהו הא"ס כ"ה האיר הארה של המאציל ית', כי כך מעולם הי' בכחו להיות רוצה, ולא הי' בו שום חידוש ושינוי כלל בשום זמן והנה גזירתו היתה ענין הצמצום וגילוי כח הדין שגילה שהוא דבר שאינו מחויב בו כלל אלא שכך רצה, והיינו שנטה הרצון לבחינת פעולה זאת בפרט מה שהי' בכחו ומה שיש בכחו לנטות לפעולות בלי תכלית כנ"ל, ועכשיו הרצון רוצה הצמצום וכל תולדותיו וזהו נקרא צמצום אין סוף דוקא, כי הרצון רוצה בפועל רק זה והבלתי תכלית רוצה אותו בכח, פירוש שיש בכחו לרצותו כנ"ל כי אין כח הרצון משתנה בעבור הרצון, ובהיות הרצון הזה רוצה כך רצון מצומצם, הנה נבחין המדרגות של הרצון המצומצם הזה שכח הרצון רוצה בהם. אך כיון שידעת שאין הרצון בלי עצמות אלא שהוא עצמות אינו מושג אצלנו, נמצא שידעת שהספירות הם עצמות אינו מושג אצלנו, והוא עצמות המאציל עצמו הרוצה בפועל הדברים האלה שרוצה, וזהו המקור לכל הנמצאים כנ"ל, ולעצמות הזה מצד רצותו כך נקראהו כתר, ומצד רצותו כך נקראהו חכמה, וכן בכל הפרטים שבספירות, והעליות והירידות הוא עליות וירידת מן רצון אל רצון, והבן היטב. וכל אשר נדבר בספירות נדבר ברצון העצמות ולא בעצמות עצמו הבלתי מושג, והרי הבנת ענין הרצון שהוא מחשבה רצונית והיינו הא"ס ית'. והרצון שהוא הגזירה השכלית הוא מה שפעל בפועל הרצון כל ענין הצמצום והספירות הנולדות ע"י, והבן היטב. והנה כל הבנינים של הספירות עומדים בכל כח רצות הרצון, כי הלא הרצון הוא בלתי תכלית, וברצותו לנטות אל הצד ההוא הפרטי שבו נאצלו כל הנאצלים הי' כך הדרך הזה לבדו, וע"כ לא ימצא שום פרצוף המתחלף בפרטיו אלא בכח הרצון הזה, לכן הוא יתגלה ג"כ בראש כל פרצוף כמו שורש וסיבה לקיום כל בנין הפרצוף, ובאמת גילוי דבר זה הוא בדעת של כל פרצוף ומקום הראותו הוא במצח, ולכן המצח הוא תוקף כל הבנין, ושם יש כל הכ"ב אותיות, כי באמת בנין כל הפרצוף אינה אלא בכ"ב אותיות וכולם נסדרים במצח בסוד רצות הרצון. והנה המקיים כל הבנינים האלה הוא סוד הצמצום, ולכן המצח הזה הוא תמיד כח הדין כי כן הרצון מתחזק בהן בכח הצמצום, אך ההפרש שיש בין מצח ז"א למצח א"א הוא תלוי בהפרש ההנהגה כמ"ש לך עד עתה

ואשלים לפרש לך ענין הוראות הרצון ותבין כל הסודות האלה על מתכונתם. הנה אע"פ שמה שנראה בענין הצמצום ותולדותיו אינו אלא ההנהגה הזאת הנמצאת לצורך הבחירה, וברצות הרצון את זה אמרנו שנטה הרצון לצד זה כנ"ל, אך באמת אין זה סוף הרצון, וכאשר נבין הכוונה התכליתית בזה הדבר נבין מהו רצות הרצון באמת, כי רצות הרצון להעמיד הדברים במדת דין להעניש החוטאים ולתת שכר טוב במשפט ולא בצדקה אל הזוכים, וכבר נתפרש זה במ"א. אבל אין זה תכליתו כי התכלית האמתי שהכל יתוקן וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח והכוונה העיקרית היא להחזיר הרע לטוב שהוא דבר הראוי להעשות מן הנבראים ממנו, וגם זה כבר פירשתי היטב במקומו. ונמצא כשאנו אומרים שהוא רוצה בהנהגה הזאת האמת שהוא רוצה בסוף הענין שהיא הנהגה הנצחית, פירוש שמעשה הצמצום שנראה שהיו תולדותיו דק עניני ההנהגה הזאת אינו כן כי אדרבה מעשה הצמצום כך נעשה להיות הנהגת הבחירה גורמות בהנהגת הנצחיות שהרע יחזור לטוב אלא שכדי לבוא אל התכלית צריך