אדיר במרום קטו

מד' יסודות כי אין שום נברא פשוט ואז הוציא המאציל ית"ש הארה מאחת המאורות והאיר על אותו עפר, ובהאיר אותה ההארה אז מיד קנה העפר ההוא כמו מציאות חדש, כי נעשה מעפר, בשר, או עצם, או עץ, או עשב, מה שנעשית ממנו עד שנעשית הבריאה. והוא כי הד' יסודות המורכבין שם קבלו כח להתנועע ולהתפשט בדרכים ראויים לאותה הבריאה, והיו מתנועעים עד שנעשה הצורה ההיא וכח הארה של המאור היתה מניע אותם כך, וגם אתר שעשו הצורה ועמדו בה לפי הגבול אשר הושם להם הארת המאור היא עומדת על הנברא ומקיימת צורתו ואלמלא הארת המאור היתה נסתרת ונסתמת בא' הצדדין מן הנברא הי' הצד חסד, ואם ההארה היתה מתחלשת הי' הנברא מתחלש, וה"ס הסתיר פניך יבהלון

ונחזור לענין כי כיון שראשית כל הנבראים הי' מן העפר שלבש צורה אחרת גם כי עתה אין הנבראים נבראים אלא מן הזרע, אבל הזרע עצמו אין מציאותו אלא מן העפר לפי אותו הצורה שלבש, וע"כ בהיותו ישוב לעפר תסתלק הארת המאור וצורת הנברא ההיא לא תעמוד בו, והרי הכל שב לכמו שהי' כי מעט עפר שהי' חומרו הוא שב באמת ומתחבר אל העפר, והבן היטב. והנה כמו כן יש בנבראים הרוחנים כי להם החומר והצורה, ובהסתלק כח המעמיד הצורה ישאר החומר לבדו בהיות התפשטות השורש ישוב להבלע בשורש, אך פעולתה העברת הצורה תעשה בכח גבורה חזקה העוברת עליו, וכל הסדרים ניתרים בו ואז ישאר החומר לבד והוא נבלע כנ"ל, והנה בזמן ההוא הקב"ה יחבר יחד הרע הנדח בדין הגדול והמ"מ והראש של שניהם ייסר אותם בתוקף הגבורה אשר יגיע להם להעביר צורתם ואז נאמר והיו דראון לכל בשר, והי' יכול לעשות זה כרגע א' אך ירצה לעשותו בזמן קצוב אצלו ית"ש ובאותו הזמן נותן בהם כח לקבל פורענותם והוא ענין כי תולעתם לא תמות וכו', וכאשר תשלים הגבורה להעביר הצורה אז הנוג"ה שכבר הוא כאור תבלעם ותשאר לבדה שהיא טוב מתדבקת בקדושה והבן היטב. ותדע באמת שזהו ענין כתנות עו"ר והוא כתנות או"ר כי הקב"ה הי' רוצה מתחילה לתקן הנוג"ה הזה ע"י הגוף אבל מפני חטא האדם לא הי' כך ונשאר בבחי' כתנות עו"ר, וה"ס כי הנוג"ה מתפשטת בסוד ר"ע ויש בה ו' למיתוק רע ובחי' זו יהי' עו"ר לאדם, והענין הוא כי הנה כ"ז אותיות הם בנין הכל וסודם ה' אותיות מנצפ"ך הם ממש ה' מוצאות הפה שהוציא מהם כ"ב אחרים, והענין כי הגבול והשיעור הוא בסוד מי מדד בשעלו מים, ומן בחינתם היו מלכין קדמאין כמו שפי' במקומו כי הם הה' גבורות שהם שיעור הנ"ל, והנה מן אלה הה' אותיות מנצפ"ך שעולה פ"ר נעשה זה הנוגה, וסודם מן הי' של אוי"ד כנ"ל נחסר י' מן פ"ר עולה גי' ר"ע, והקליפות האחרות יצאו כולם מן זה הרע וכן הם נקראים ר"ע, ויש בחי' ר"ע אחרת, והוא הכ"ז אותיות כ"א כלולה מי' וי"פ כ"ז עולה ר"ע ומה שבר"ע הא' הי' המנצפ"ך לבדם ומתפשטין בכחותיהם בר"ע הזה הב' אדרבה הם נכללים עם הכ"ב האחרים וגם אינם מתפשטי' וזהו באמת תיקון הנוגה, בי בהיות המנצפ"ך כלולין בכ"ב אותיות הנוג"ה תקבל יותר הארה ואז יהי' סוד ונוג"ה כאור תהי', וז"ס או"ר נוג"ה מלא בו', שעולה רע"א והוא זה הר"ע שתיקן הנוגה, וזה הרע נשרש כאן בזה האורחא שע"כ נאמר בו ואור"ח צדיקים כאור נוגה, אך בפסוק הזה נוגה חסר ו' נגה אלא שו' אותיות הנ"ל או"ר נג"ה משלימין המנין, אבל האמת היא שו"ם הולך ואור עד נכון היום, וכמ"ש לך עוד בס"ד. והענין כי בראשונה כשנברא האדם היו העולמות לפי הדרך שרצה בו הקב"ה והיינו הגונה שממנו מתפשט הרע, אבל עכ"ז הי' במדריגה יותר עליונה ממה שהם עכשיו והיו מוכנין לקבל תיקון, והנה גוף האדם הי' אז במדריגת כתנות או"ר וזה כי הי' מבחי' מלכות והיינו עץ הדעת שאז הרע הי' נסתר בעה"ד הנ"ל אבל עכ"ז הי' נמצא הרע שם והוא כי הי' מתפשטת הנוג"ה ושאר הקליפות מתאחזים