יד יצחק - א עח

וחזינא ההוא כוורא דאפיק רישיה ממיא ודמי עיניה כתרי סיהרי ונפוץ מיא מתרתי אוסיא כתרי נהרי דסורא. ונאמר באולי דהעולם דומ' לספינ' דכמו שהספינ' אינה הולכת ביבש' רק על המים כן העולם אינו מתקיים רק על התורה דנקראת מים כדכתיב הוי כל צמא לכו למים וכידוע וכן אמר ר"ל (שבת פח) מאי דכתי' ויהי ערב ויהי בקר יו' הששי תנאי התנ' הקב"ה עם מ"ב וכו' וכן אמרו באבות דהעולם עומד על התורה וכו' וכן כתיב אם לא בריתי והובא כל זה בדברינו הקודמים אך דגם צדיק אחד יוכל להקים העולם בזכותו וכנ"ל וזהו אמרו של ר"י זימנא חדא הוי קאזלינ' בספינתא היינו דהתבוננתי בקיום העולם וחזינא ההוא כוורא הוא רמז להצדיק וכאמרם מאי דכתיב ותעש אדם כדגי הים מה דגים שבים כיון שפורשי' מן הים ליבשה מיד הם מתי' כך ב"א כיון שפורשים מן התורה והמצות מיד הן מתים וכמו שהדג לא יכול לחיות רק במים כן הצדיק כל חיותו מהתורה דאפיק רישיה ממיא היינו דהתבוננתי מה מועיל להעולם בצדקתו לבד שמחיה עצמו תמיד מן המים היינו מהתורה הקדושה וזה נרמז באפיק רישיה ממיא דלבד חיותו במים לעצמו האיר גם להעולם ומה שאמר ודמי עיניה הכוונה השגחה הבא לעולם בשבילו הנרמז במלת עיניה כתרי סיהרי. להאיר להעולם ולפי שישראל אידמי לסיהרא כידוע לכן אמרו כתרי סיהרי והתרי אולי הוא בעוה"ז ובעוה"ב וכמו שאמרו בהספידם טוב אתה לעולם מטפה של גשמים שטיפה של גשמים בעוה"ז ורבינו בעולם הזה ובעוה"ב ונפוץ מיא מתרתי אוסיא. היינו דלא די מה שהיטיב לעולם בעוה"ז ובעוה"ב רק דהפיץ מים זו תורה ויראה אף מנחירו כאמור [בישעיה י"א] והריחו ביראת ה' המליצה דבחכמתו ידע ויבין לתקן לכל אחד כפי מדרגתו ולפי חסרונו כאילו הריח בנחירו וזהו ונפוץ מיא מתרתי אוסיא כמובן ואמרו כתרי מברי דסורא משום שהיה קרוב לסוריא המליץ בנהרי סוריא:

נהדר למה שדברנו בפיוס משה ועבור זה דפייס משה לבוראנו יתברך נתרצה לו ה' וצוה לו על המשכן [וכבר דברנו קצת בענין המשכן] ונצטוו שם על הקרבנות ואף. דהקרבנות מה גדלה ערכם העולה מעלה מעלה ומי ישיג נפלאות גדול דעים אך הרמב"ם נתן איזה טעם משום דהקריבו העמים הקדמונים לעבודת כוכבים עיין בדבריו ואנו נאמר לדעת תלמודן דהקרבנות דבהמות הוא משום דחטאו בעגל לכן יקרבו לה' לכפר עליהם וכמו שאמרו בפרה אדומה וכבר ידוע דברי יחזקאל הנביא בשם ה' ביחזקאל י"ח] ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עול חיה לא יחי' כל צדקותיו אשר עשה לא תזכרנה וזהו טענת עם ה' אל אלהיה דאמר לה הקב"ה כלום אשכח עולות אילים ופטרי רחמים שהקרבת לפני במדבר אמרה לפניו רבש"ע הואיל ואין שכחה לפני כסא כבודך שמא לא תשכח לי מעשה העגל דהלא עיקרם של קרבנות באים לכפר ואם לא עשו העגל אזי לא היה הצורך לקרבנות וא"כ יצא שכרם בהפסדם. א"ל גם אלה תשכחנה וסברה כנ"י משו' דאחר אחרון אני בא וכדברי יחזקאל הנביא שם ובשוב רשע מרשעתו ויעש משפט וצדקה הוא את נפשו יחיה וכן הכא כיון דסוף הדבר שהמה עשו רצון יוצרם באחרונה ולכן לא יזכר ענין העגל ע"כ אמרה לאלהיה דא"כ שמא כיון דיש שכחה לפני כסא כבודך דאחר אחרון הבוא א"כ שמא תשכח לי מעשה סיני דהלא במעשה העגל ביטלו אנכי כדברי המדרש המובא בתוך דברינו וכידוע דזהו חטא העגל ממש. אמר לה ואנכי לא אשכחך והענין דהלא רצוננו לעשות רצון אבינו שבשמים ומי מעכב שאור שבעיסה ולכן הטוב יקבל והרע בל יקבל וכדברי הראשונים ז"ל בענין כופין אותו עד שיאמר רוצה, אני אף דאינו רוצה ולמה מהני ואמרו דכיון דעיקר האדם הוא הרוצה לקיים רצון בוראו יתעלה ורק יצה"ר מעכב וכאמרם אין אדם עובר עבירה אלא א"כ נכנס בו רוח שטות ולכן לא יזכר חטאינו הראשונים ויקויים בנו אנכי אנכי וגו' וחטאתיך לא אזכור עוד:

דרוש תשיעי בדרוש הזה ידובר קצת מפני מה נגזר על עם ה' להשמידם בימי המן וגם מזכותם שנצולו המובא במגיל' (י"ב) ושאלת פפונאי דשאלו משה מה"ת מניין וכן מרדכי ואסתר מניין המובא בחולין (קל"ט) ועוד איזו ביאורי הגדות ומדרשי חז"ל:

מדרש (מגילת אסתר) בשעה שנחתמו אותן אגרות וניתנו ביד המן והיה שמח הוא וכל בני חבורתו ופגעו במרדכי שהוא הולך לפניהם וראה מרדכי שלשה תינוקות שהיו באין מבית הספר ורץ מרדכי אחריהם וכשראה המן וכל חבורתו שרץ מרדכי אחר התינוקות הלכו אחר מרדכי לדעת מה ישאל מרדכי מהם כיון שהגיע מרדכי אצל התינוקות שאל לאחד מהם פסוק לי פסוקך א"ל אל תירא מפחד פתאום ומשואת רשעים כי תבוא. פתח השני ואמר אני קריתי היום ובזה הפסוק עמדתי מבית הספר עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל פתח השלישי ואמר ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול ואמלט כיון ששמע מרדכי כך שחק והיה שמח שמחה גדולה וכו' עכ"ל המדרש ויש לכאורה להבין מה הענין מהשלשה כתובים אלו דווקא ומה חידש פסוק אחד על חבירו ולמה מצינו בתינוק השני שפתח ואמר אני קריתי היום ובזה הפסוק עמדתי מבית הספר הלא ודאי דבר הוא:

נקדים להבין הפתיחות של כל האמוראי' (במגילה י"ב) מה הוקשו לכל הפותחים דהקדימו לה פתיחה ונבארם בעזרת ה' אחד לאחד ומהם יבוא קצת על דרך חידוד כ"ש:

ונאמר דלר' יונתן הפותח ראשון היה קשה בפשיטות דמעשה ושתי למה לן הכא דאיננו עיקר הנס. ולכן אמר ר' יונתן ופתח להאי פיתחא להאי פרשתא מהכא והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד שם וכו' ונין זה מלכות ונכד זו ושתי היינו לכן בא מעשה ושתי חדא שהתקיים דברי הנביא דבמיתת ושתי בטלה בשלימות מלכות בבל וזהו נין וגם נכד ועוד דהמן ואשתו וחבורתו ראו ולא לקחו מוסר ורק אמרו לאחשורוש ולכל מדינתו דבוראנו יתברך הזקין חלילה ואין יכול להציל והביאו ראי' מהא דנחרב בית קדשנו כמובא במד' והלא אדרבה הי' להם להבין ולהתבונן הסוף שקרה לבית נבוכדנצר:

ולר' שמעון בר נחמני השני קשה חדא דהלא אל תתחר במרעים כתיב ולמה ליה למרדכי הצדיק להתגרות בהמן ולהסתכן נפשו ונפש כל ישראל ועוד קשה איך מסרה אסתר לביאה ברצונה הלא היא מעבירות דיהרג ואל יעבור ואף דבאמת פרכי תלמודן בסנהדרין (ע"ד) על אסתר והא בפרהסיא הוה ותירצו דקרקע עולם היא ורבעת"ו שמה ובכמה מקומות כתבו דכן היה לתלמודן לפרוך דהוא מעבירות דיהרג וא"י אך דע"ז היה פשוט לתלמודן סברא הנ"ל ורק לענין בפרהסיא סברי תלמודן דלא מהני עי"ש. עכ"ז לא ניחא להאלהי הנ"ל בזה דהלא הופסק הדין דבמקום פרהסיא