יד יצחק - א ס

עם ה' ורק ינוחמו במותם דישראל אתם המה לכן הי' מהצורך שישלחם תחלה ואח"ז להמיתם וזה הוא המשל של בעה"מ שהמשילו לרועה שמצא רחל ומשכה וכו' עי"ש:

ובזה נבאר דברי רבותינו הנ"ל דכאשר אמר לו הקב"ה לקרוע את הים אמר משה לפני הקב"ה אתה אומר לי שאקרע את הים וכו' והרי נשבעת שאין אתה קורעו לעולם הענין כדברינו דעדיין לא נודע לרבינו משה כוונת בוראנו יתעלה בשלוחו לקרוע את הים [דאולי המכות שהוכה פרעה דהי' בארץ מצרים משום טומאתה נעשה ע"י שליח וכדמצינו כשרצה משה להתפלל יצא מחוץ לעיר כדכתיב כצאתי את העיר אפרוש את כפי אל ה' ועיין עוד לעיל] וסבר משה רבינו דלכן צוה לו ה' שיקרע את הים ולא בקע בעצמו משום דנשבע ע"ז ולכן אמר משה להקב"ה דהלא עדיין לא יתוקן הדבר דהתינח אם לא הי' רק רצון וכדומה אז יקל קצת ע"י שליח כידוע דהקב"ה גוזר גזיר' וצדיק מבטלה כתלמודן דמציעא (פ"ה) ובעוד איזו מקומות אבל השתא דאיכא כאן שבועה איך יתכן לשנות השבועה אף ע"י שליח כמובן ומקום השבועה אף דבאמת בקר שהביאו רבותינו אין כאן שבוע' מפורשת אולי נאמר דכוונתם לסיפא דקרא דכתיב חק עולם ולא יעברנהו ויתגעשו ולא יוכלו והמו גליו ולא יעברנהו ומפורש בתלמודן שבועות (ל"ו) דלאו לאו תרי זימני הוי שבועה עי"ש ועדיין לא השיג אדון הנביאים דהשליחות הוי כדי שיאמינו בו עם ה' וכנ"ל בדברינו. [ואפשר דזהו כוונ' הכתו' דוירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים וגו' ויאמינו בה' ובמשה עבדו היינו דהבינו בקריעת ים סוף שהי' ע"י אדון הנביאים דהוא רק משום אמונה וכאשר יבואר] והא שהכפילו רבותינו בדברי משה רבינו אתה אומר לי שאקרע את הים ואעשה את הים יבשה וכו' אולי הוא משום דבאמת בקרא שהביא היינו אשר שמתי חול גבול לים אין הוכחה שלא יתייבש הים וכנ"ל ורק כיון דצריך להתייבש וממילא מהצורך לקרוע הים ולחלקו לשנים קרעים וא"כ אין החול מסבבו כגבול במקום שנקרע ורק נעשה כשני ימים כמובן וזהו כפל דבריהם ודברי ר"א הקפר דאמר א"ל משה כך אמרת שאין הים נעשה יבשה שנאמר אשר שמתי חול גבול לים וכתיב ויסך בדלתים ים כבר התעוררנו מה הוסיף ר"א בהא. והנראה באולי לומר דר"א הקפר יסבור כשיטת רבעת"ו ערכין (ט"ו) דישראל לא הלכו את הים ברוחב מצד זה לצד זה אלא באורך עי"ש וא"כ עדיין יש החול גבול לים דהלא לא נחלק הים רק קצתו כ"ש ונבטל רצועה הלזו לכל הים. לכן אמר דאמר לו משה לא כך אמרת ולא א"ל שבעת דאין כאן שבועה ע"ז רק אמירה בעלמא שאין הים נעשה יבשה והביא ראי' לזה שנאמר אשר שמתי חול גבול לים וכוונתו של ר' אלעזר הקפר הוא דרק על זה של יתחלק כל הים כתיב שבועה היינו התרי לא המובא בדברינו אבל על שלא יתחלק מקצתו והוא כדעתו לדברינו הלא לא מצינו דכתיב שבועה רק ויסך בדלתים ים ולא כתיב רק אמירה ופשוט דויסך לדעת ר"א משמעותו דיהי' סגור כמו דלת ולא ימצא בו כלל שום יבושת. אמר לו הקב"ה לא קראת מתחילת התורה מה כתיב ויאמר אלהים יקוו המים הכוונה דאין הדבר כדעתך דלכן אני שולח לך כדי שאפטר משבועתי או דלא אעשה נגד דברי דלא כן דהלא כתיב בסוף פסוק הנ"ל יקוו המים אל מקום אחד ותראה היבשה ומה הי' מהצורך לכתוב ותראה היבשה היבשה והיינו כלגבי קריעת הים ומה שהביאו עוד רבותינו בעלי המדרש בדבריהם מיד שמע משה להקב"ה והלך לקרוע הים אמר לו הים מפניך אני נקרע אני גדול ממך שאני נבראתי בשלישי ואתה נבראת בששי נאמר באולי דטענתו הוי כטענת גינאי נהרא בחולין. אני ודאי. עושה ואתה ספק עושה וכן גם הכא דידוע דעד יום הששי אין בהבריאה שום שינוי והתנגדות כלל נגד רצונו יתברך דאין בכל הברואים שום רצון ובחירה רק ששים ושמחים לעשות רצון קונם אך בבריאת יום הששי ניתן הבחירה והוא בבריאת האדם דהלא הבחירה בידו לקיים רצון יוצרו או למרות נגדו חלילה וזהו טענת שר הים דאנכי ודאי עושה רצון יוצרי משא"כ אתה. דהים מהצורך להבקע רק אם תעשה רצון יוצרך ומי יודע מה יולד יום כיון ששמע משה כך הלך ואמר להקב"ה אין הים רוצה להקרע מה עשה הקב"ה נתן ימינו על ימינו של משה וכו'. ליישב דבריהם נאמר דהכוונ' דגלה לי' במה דנתן ימינו על ימינו של משה דמשה יקבל את התורה דניתנת מימין כדכתיב מימינו אש דת למו ולפחות דמהצורך ליתן ימינו על ימינו של משה היינו דהוצרך לקבל התורה וא"כ ממ"נ הוכרח להקרע דאם יקבלו את התורה הלא בדבר מצוה אזלי והלא זהו בעצמו מצוה רבה ואם חלילה לא יקבלו למה ימאן בזה הלא זהו ג"כ תנאי דאם לא יקבלו תהפך העולם לתוהו ובוהו ולמה יסרב להשתנות על שעה מועטת וזה נרמז בימינו על ימין משה. מיד ראה וינוס שנאמר הים ראה וינוס מה ראה אלא שראה להקב"ה שנתן יד ימינו על משה ולא יכול לעכב אלא ברח מיד והוא כדברינו דממ"נ הוכרח לברוח. אבל לאדונינו משה אדון הנביאים לא נתגלה עדיין בריחת הים דהלא לא נתחדש חידוש רב עדיין רק רמז בעלמא ולכן אמר לו משה מפני מה אתה בורח אמר לו הים מפני אלוה יעקב מפני יראתו של הקב"ה היינו תורתנו תורת אמת המלמדנו יראת שמים דאין לו להקב"ה בעולמו אלא אוצר של י"ש וסוף דברי המדרש פשוט. עד וכל הנסים הללו נעשו על ידי משה שנאמר ויט משה את ידו על הים כוונתם דנעשו רק ע"י משה ולא דמשה הוא העושה כאשר הוכרח הדבר לדעת משה רבינו בתחילה. דשליחותו הוא דלא ישונה דברי ה' שאמר או נשבע שלא יקרע וא"כ היה מההכרח להיות משה העושה כמובן אבל באמת עיקר העשיה הוא יד ה' אלא דנעשה ע"י משה משום ההאמנה דבני ישראל ומסיימי בעהמ"ד לפיכך הקב"ה משבחו שנאמר ויזכור ימי עולם משה עמו וכתיב מוליך לימין משה זרוע תפארתו. כוונתם באולי לדרכנו דבאמת אם היה מהטעם הנ"ל כדי שיעשה ע"י אחר משום שינוי דעת הקב"ה אזי לא היה שבח כ"כ למשה דהלא כן היה יכול להעשות ע"י אחר ורק שליח הוצרך לזה אבל באמת הלא הקב"ה בעצמו היה יכול לעשות הדבר דאין כאן שום שינוי כלל דכן היה התנאי ולמה א"כ נעשה ע"י משה הוא רק משום שבחו. ומשום ההאמנה דאליו ישמעו כאשר שמעו בדבר ה' ואדרבה כל עשה משה הוא מעשה ה' ממש ושכינה מדברת מגרונו של משה וסמכו עצמם על שני פסוקים הנ"ל האחד ויזכור ימי עולם משה עמו ומסיים הקרא איה השם בקרבו את רוח קדשו. היינו בקרבו ממש והקרא השני מוליך לימין משה זרוע תפארתו בוקע מים מלפניהם לעשות לו שם עולם והוא ממש כדברינו דלכן נעשה ע"י משרע"ה הוא לעשות לו שם עולם לאדון הנביאים ובהשלמת דברינו אלו ניישב קצת מה שדקדקו המבארים והובא בתחילת דברינו