יד יצחק - א מב

ור' יוחנן נמי הא ודאי לאו שאין בו מעשה הוא ותירצו סבר לה כר"י משמיה דר' יוסי הגלילי כו' ע"כ הסוגיא עם פרש"י הצריך לעניננו. ויש לנו להבין דעת ר' יוחנן דסבר ביטלו ולא ביטלו וכגירסתנו וגירסת רש"י ז"ל דהלא לכאורה אין לו הכרח כלל לזה דרק לר"ל הוכרח דקיימו ולא קיימו משום דהתראת ספק לא שמיה התראה משא"כ לר"י גם ענין מחלקותם בהתראת ספק באיזה קרא יחלוקו. וגם דעתם בלאו שאין בו מעשה מי יכריח לכל אחד סברתו בזה ואגב נבין דברי רבינו הגדול בפירושו למתני' דמכות דתנן שם (בד' י"ז א) הנוטל אם על הבנים ר"י אומר לוקה ואינו משלח וחכ"א אומרים משלח ואינו לוקה וכתב רבינו הגדול בטעמו של ר' יהודה משום דסבר כל לאו הניתק לעשה לוקין עליו ע"כ והוא באמת נגד תלמודן דחולין (קמ"א) דבעי ר' אבא בר ממל אם טעמו של ר' יהוד' הנ"ל משום דסבר לאו שניתק לעשה לוקין עליו או דלמא עלמא קסבר ר"י לאו שניתק לעשה אין לוקין עליו והכא היינו טעמא משום דקסבר שלח מעיקרא משמע ופשטו ליה ת"ש גנב וגזלן ישנן בכלל מלקות דברי ר"י והא הכא דלאו שניתק לעשה הוא וכו'. ש"מ טעמא דר"י משום דקסבר לאו שניתק לעשה לוקין עליו ודחה תלמודן דלא הניא בי ר"ח ור"א ולא תותבו מינה בי מדרשא דילמא אינה בכלל מלקות מ' תניא. ת"ש דתני ר"א ור' חייא לא תשוב ושב לא תכלה וכלה ישנן בכלל מלקות מ' דברי ר"י ש"מ טעמא דר"י משים דקסבר לאו שניתק לעשה לוקין עליו ודחה עוד תלמודן דלמא התם היינו טעמא דקסבר תעזוב מעיקרא משמע א"ל רבינא לרב אשי ת"ש לא תותירו ממנו עד בוקר וגו' באש תשרופו בא הכתוב ליתן עשה אחר ל"ת לומר שאין לוקין עליו דברי ר"י ש"מ טעמא דר"י משום דקסבר שלח מעיקרא משמע ש"מ הרי להדיא דמסקי תלמודן היפך מדברי רבינו הגדול הנ"ל ותמוה לכאורה. ומצאתי שהרגישו בזה המפרשים עי"ש והאחרון הכביד דכאשר פריך תלמודן על ר"ל דהא ודאי התראה ספק היא מאי תירץ דסבר לה כאידך דר"י דגם אם מצא לחד ר"י דסבר כוותיה מ"מ מה יעשה בהקרא דלא תותירו ממנו עד בוקר דניתקה לן לעשה ומוכיח מזה ר"ל דלאו שאין בו מעשה לוקין עליו הלא מקרא הלזה מוכח ג"כ דהתראת ספק שמיה התראה דאל"כ למה איצטריך לאינתוקי לעשה ותמוה לכאורה וכ"כ להיפך בר' יוחנן הלא מקרא הלזה מוכח ג"כ דלאו שאין בו מעשה לוקין עניו וכנ"ל. ומצאנו אחר זמן למפרשי הש"ס שהתעוררו בדקדוקנו זה האחרון ותירצו דאולי איצטריך קרא לדרשה אחרינא אך לא הודיעו כלל לאיזה דרשא:

ונאמר בפשיטות דהנה ר' יעקב או ר"ע לגירסא אחרת פליג על ר' יהודה ואמר דאם הותיר בפסח לא מן השם הוא זה [הוא הניתוק לעשה דר"י] אלא משום דהוי לאו שאין בו מעשה וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו והובא במקומות רבות בש"ס ומהם בפסחי' (פ"ד) ובסנהדרין (ס"ג) ובשבועות ג' ובתמורה (דף ד' ב') מצינו דפריך תלמודן ור' יעקב האי והנותר ממנו עד בקר באש תשרפו למאי אתא ותירצו מיבעי ליה לכדתנן העצמות והגידין והנותר ישרפו לששה עשר חל ששה עשר להיות בשבת ישרפו בשבעה עשר לפי שאין דוחין לא את השבת ולא את י"ט ואמר חזקיה וכן תנא דבי חזקיה מ"ט אמר קרא והנותר ממנו עד בקר באש תשרופו בא הכתוב ליתן בקר שני לשריפתו ע"כ לשון תלמודן. ונאמר א"כ דר"י ור"ל סברי באמת להאי קרא לכדחזקיה הנ"ל ולא הביאו דברי ר"י למיסמך עצמם על קרא דיליה דא"כ יסתור דעתם בהדבר השני לר"י בלאו שאין בו מעשה ולר"ל בהתראת ספק וכדברינו ורק כוונת תלמודן לומר כל אחד מדייק בדברי ר' יהודה דסבר כוותי' בחדא אבל בהדבר השני לא יסבור כל אחד כר"י רק כהתנא החולק וכדמסיק תלמודן שם. אך דעדיין יש להתעורר קצת בזה דבאמת מצינו עוד לימודים לזה דאין שורפין קדשים ביו"ט דבפסחי' (פ"ג ב') הובא על מתני' העצמות והגידין והנותר ישרפו בששה עשר חל ששה עשר להיות בשבת ישרפו בי"ז ופריך תלמודן ואמאי ליתי עשה ולידחי ל"ת אמר חזקי' וכן תנא דבי חזקי' כו' מלא תותירו כו' וכנ"ל. אביי אמר אמר קר עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת ולא עולת חול ביו"ט. רבא אמר אמר קרא הוא לבדו יעשה לכם הוא ולא מכשיריו לבדו ולא מילה שלא בזמנה דאתיא בק"ו. [ופרש"י סוף ד"ה לבדו וז"ל וממילא שמעינן מיני' דמצוה שאין זמנה קבוע ויכול לעשותה למחר אינה דוחה יו"ט וה"ה לשריפת קדשים טמאים ע"כ]. רב אשי אמר שבת שבתון עשה והוה לי' יו"ט עשה ול"ת ואין עשה דוחה את ל"ת ועשה ע"כ. וא"כ יש להבין קצת דעת ר' יעקב דאפיק לקרא לכדחזקי' עד שבעבור זה סבר דלאו שאין בו מעשה פטור ואין לוקין עליו הלא מוכח ג"כ דין זה דאין שורפין קדשים ביו"ט מאביי ורבא ורב אשי וא"כ מיותר הקרא לאנתוקי לאוי וכר' יהודה וממילא נוציא מזה דלאו שאין בו מעשה לוקין עליו וכנ"ל. ודקדוק זה יסוב גם על ר"י ור"ל לדברינו דסברי כר' יעקב. גם נבין קצת מדוע לא ניחא לכל אחד מהאמוראים בלימוד של חבירו וכאשר ניתן קצת טעם לזה אז ממילא יונח לן דעת ר' יעקב ור"י ור"ל הנ"ל:

ונתחיל תחילה במה שלא ניחא להו לאביי ורבא ורב אשי בקרא דחזקי' דלכאורה אף אם איצטריך לן לאנתוקי לאוי מ"מ הלא עד בקר באש תשרופו מיותר דהוי לרחמנא למיכתב והנותר ממנו באש תשרופו דבשלמא ר' יעקב דסבר דאצטריך לכדחזקי' לא נוכל ללמוד מזה דניתק לעשה דכיון דאיצטריך לן לומר דאין שורפין מההכרח לכתוב כל הקרא משא"כ להיפך הוי העד בקר מיותר כמובן. ואמרנו דבאמת מצינו בפסחים (ג' א') דמייתי תלמודן ברייתא דמיירי בשלמים דנאכלים לשני ימים ולילה אחד וא"כ סוף זמן אכילתה הוי ככלות היום ומתחלת הלילה ואמרינן שם יכול ישרף מיד [היינו בתחילת הלילה] ודין הוא זבחים נאכלין ליום ולילה אחד ושלמים נאכלין לשני ימים ולילה אחד מה להלן תיכף לאכילה שריפה (ופירש"י כשכלה זמן אכילתו מתחיל זמן שריפה כדכתיב והנותר ממנו עד בקר באש תשרופו ע"כ] אף כאן תיכף לאכילה שריפה ת"ל והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף ביום אתה שורפו ואי אתה שורפו בלילה וא"כ הלא איצטריך קרא לתיכף לאכילה שריפה. ואף דלשון רבינו הגדול הלזה כמעט תמוהים דהלא לכל האמוראים מוכח דאין שורפין קדשים ביו"ט ומתניתין מפורשת היא בפסחים והובא לעיל בדברינו העצמות והגידין והנותר ישרפו בששה עשר נאמר באולי לדעת רבינו הגדול דכוונתו דהעד בוקר משמעותו באמת תיכף ורק הכא אי אפשר כן משום דאין שורפין קדשים ביו"ט וכמתניתין הנ"ל וניפוק זה מדרשת שאר האמוראים כאביי או רבא או ר"א. ובאם אינו ענין נאמר דהעד בוקר דמשמעו תיכף אזיל על שאר קדשים כתודה וכדומה דנאכלין ליום ולילה וגם