ספר הזהר, פנחס יז
Zohar, Pinchas 17 · ספר הזהר · free full Hebrew text
Open in the reader →קוּם רִבִּי אַבָּא, לְחַדְּשָׁא מִילִין דְּאוֹרַיְיתָא, דְּאַמָרְת בְּחִבּוּרָא קַדְמָאָה. פָּתַח רִבִּי אַבָּא וְאָמַר, (ישעיהו מ״ב:י׳) שִׁירוּ לַיְיָ שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּתוֹ מִקְצֵה הָאָרֶץ וְגוֹ'. כַּמָּה חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּחֶדְוָה דִּלְהוֹן וְתוּשְׁבַּחְתָּא דִּלְהוֹן, לָאו אִיהוּ אֶלָּא (ס"א לשתפא לקודשא בריך הוא ושכינתיה בההוא דהכי וכו') בֵּיהּ. דְּהָכִי תָּנֵינָן, כָּל חֶדְוָה דְּיִשְׂרָאֵל דְּלָא מִשְׁתַּתְּפֵי בָּהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (ושכינתיה), לָאו אִיהוּ חֶדְוָה. וְזַמִּין אִיהוּ סָמָאֵל וְכָל סִיַּיעְתָּא דִּילֵיהּ לְקַטְרְגָא לְהַהוּא חֶדְוָה, (ס"א ואתחזר) וְאִשְׁתְּאָר בְּצַעֲרָא וּבִכְיָה, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא אִשְׁתְּתַּף בְּהַהוּא צַעֲרָא.
אֲבָל מַאן דְּשָׁתִּיף קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ בְּחֶדְוָה דִּילֵיהּ, אִם יֵיתֵי מְקַטְרְגָא לְקַטְרְגָא בְּהַהִיא חֶדְוָה. קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ מִשְׁתַּתֵּף בְּהַהוּא צַעֲרָא. מַה כְּתִיב בֵּיהּ (ישעיה סג) בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר. וּבְמָאי. בְּגִין (תהילים צ״א:ט״ו) דְּעִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה.
וּמְנָלָן, דְּאִית לוֹן לְיִשְׂרָאֵל לְשַׁתְּפָא לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ בְּחֶדְוָה דִּלְהוֹן. (בגין דלאו איהו חדוה, אלא בשותפות דיליה מאלין) דִּכְתִּיב, (שם קמט) יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעוֹשָׂיו. הַהוּא חֶדְוָה דְּיִשְׂרָאֵל לָאו אִיהוּ, אֶלָּא בְּעוֹשָׂיו. בְּעוֹשָׂיו, בְּעוֹשׂוֹ מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא אִלֵּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, וְאָבִיו וְאִמּוֹ, דְּאַף עַל גַּב דְּמִיתוּ, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַעְקַר לוֹן מִגַּן עֵדֶן, וְאַיְיתֵי לוֹן עִמֵּיהּ לְהַהוּא חֶדְוָה, לְנַטְלָא חוּלָקָא דְּחֶדְוָה עִם קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (איוב מ׳:י״ט) הָעוֹשׂוֹ יַגֵּשׁ חַרְבּוֹ.
Meforshim on this section
- הסולם על ספר הזהר Sulam on Zohar
רבי ייסא פתח וכו': רי"פ, על נהרות בכל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון. שואל, את ירושלים היה צריך לומר, כמ"ש אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, מהו בזכרנו את ציון. ומשיב, בדומה לאדם שהיה לו היכל יקר נאה ויפה. באו שודדים ושרפוהו. צערו של מי הוא. אם לא, של בעל ההיכל…