ספר הזהר, בהר יד
Zohar, Behar 14 · ספר הזהר · free full Hebrew text
Open in the reader →וְרָזָא דְּמִלָּה, תְּרֵין דַּרְגִין אִינּוּן לְעֵילָּא, דְּאִצְטְרִיךְ בַּר נָשׁ לְאִתְעַטְּרָא בְּהוּ, וְאִינּוּן רָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא, וְאִינּוּן חַד. חַד, רָזָא דְּעֶבֶד. וְחַד, רָזָא דְּבֵן. וְהַאי עֶבֶד, אִקְרֵי אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ. בֵּן, כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא בְּנִי בְכוֹרִי יִשְׂרָאֵל. וְכֹלָּא רָזָא חֲדָא דִּמְהֵימְנוּתָא. וְאִצְטְרִיךְ בַּר נָשׁ לְאִתְעַטְרָא בְּאִלֵּין דַּרְגִין, לְאִתְכַּלְּלָא בְּרָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא.
עֶבֶד, לְמִפְלַח בְּכָל זִינֵי פּוּלְחָנָא, בִּצְלוֹתָא דְּאִקְרֵי עֲבוֹדָה, כְּהַאי עֶבֶד דְּאִיהוּ רָזָא עִלָּאָה, דְּלָא שָׁכִיךְ לְעָלְמִין תָּדִיר. וְקָא מְשַׁבְּחָא וּמְנַגְּנָא תָּדִיר. וְהָא אִתְּמַר בְּפוּלְחָנִין אָחֳרָנִין, דְּכָל פּוּלְחָנִין וּמִלִּין דְּעָלְמִין כֻּלְּהוּ אִיהוּ עָבִיד וּפָלַח. וּבְגִין דָּא אִקְרֵי אָדוֹן, בְּגִין דְּאִיהוּ עֶבֶד לְמִפְלַח, אִקְרֵי אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ. בַּר נָשׁ דְּאִתְעַטָּר בְּרָזָא דָּא, לְמֵיהֱוִי עֶבֶד לְמִפְלַח פּוּלְחָנֵיהּ דְּמָארֵיה, אִיהוּ סָלִיק וְאִתְעַטָּר לְמֶהֱוִי בְּדַרְגָּא דָּא, וְאִקְרֵי אוּף הָכִי אֲדוֹן, דְּהָא אִיהוּ בַּרִיךְ בְּכָל אִינּוּן פּוּלְחָנִין, לְהַאי עָלְמָא, וְקִיֵּים לֵיהּ. וְעַל דָּא אִקְרֵי אֲדוֹן. (ס"א אדוני הארץ).
זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּהַאי בֵּן, דְּזָכֵי לְאִשְׁתַּדְּלָא לְמִנְדַּע בְּגִנְזֵי דְּאֲבוֹי, וּבְכָל רָזִין דְּבֵיתֵיהּ, כִּבְרָא יְחִידָאי דְּאַשְׁלְטֵיהּ אֲבוֹי בְּכָל גְּנָזוֹי, וְדָא אִיהוּ יְקָרָא, דְּשַׁלִּיט עַל כֹּלָּא מַאן דְּיִשְׁתְּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא, לְמִנְדַּע לֵיהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וּבְאִינּוּן גְּנִיזִין דִּילֵיהּ, אִקְרֵי בֵּן לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כָּל חֵילֵי שְׁמַיָא, לֵית מַאן דְּיִמְחֵי בִּידֵיהּ, בְּכָל שַׁעֲתָא דְּאִצְטְרִיךְ לְמֵיעַל לְגַבֵּי אֲבוֹי. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ בְּעָלְמִין כֻּלְּהוּ. וּבְגִין דָּא, כַּד אִשְׁתָּדַּל לְמִנְדַּע לֵיהּ בְּאֹרַח פְּרָט, בְּרָזָא דְּחָכְמְתָא, כְּדֵין אִקְרֵי בֵּן.
בְּפוּלְחָנָא דְּבַּר נָשׁ פָּלַח לֵיהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אִית פּוּלְחָנָא, דְּאִצְטְרִיךְ בַּר נָשׁ לְאִתְכַּלְּלָא בְּתַרְוַויְיהוּ, לְמֶהֱוִי עֶבֶד וּבֵן, לְאִתְעַטְּרָא בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וּמָה אִיהוּ. דָּא פּוּלְחָנָא דִּצְלוֹתָא, דְּאִצְטְרִיךְ לְמֶהֱוִי בָּהּ עֶבֶד וּבֵן, לְאִתְכַּלְּלָא בְּדַרְגִּין עִלָּאִין אִלֵּין. לְמִפְלַח וּלְאַתְקְנָא צְלוֹתָא בְּרָזָא דְּעֶבֶד, לְמִפְלַח פּוּלְחָנָא דְּתִקּוּנָא דְּעָלְמִין. וּלְאִתְדַּבְּקָא רְעוּתֵיהּ בְּרָזִין דְּחָכְמְתָא, לְאִתְדַּבְּקָא בְּמָארֵיהּ בִּגְנִיזִין עִלָּאִין כַּדְקָא חֲזֵי.
בֵּן אִתְדְּבַק תָּדִיר בַּאֲבוֹי בְּלָא פִּרוּדָא כְּלַל, לֵית מַאן דְּיִמְחֵי בִּידֵיהּ. עֶבֶד, עָבִיד פּוּלְחָנָא דְּמָארֵיהּ, וְאַתְקִין תִּקּוּנֵי עָלְמָא. מַאן דַּהֲוִי תַּרְוַויְיהוּ בִּכְלָלָא חֲדָא, בְּחִבּוּרָא חֲדָא, דָּא אִיהוּ בַּר נָשׁ דְּאַתְקִין רָזָא דְּכָל מְהֵימְנוּתָא בִּכְלָלָא חֲדָא, בְּלָא פִּרוּדָא כְּלָל, וּמְחַבֵּר כֹּלָּא כַּחֲדָא. דָּא אִיהוּ בַּר נָשׁ, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַכְרִיז עֲלוֹי בְּכָל אִלֵּין חַיָּילִין וּמַשִׁרְיָין דְּכָל עָלְמִין, וּבְכָל אִינּוּן רְקִיעִין, אִזְדְּהָרוּ בִּפְלַנְיָא מְהֵימָנָא דְּבֵי מַלְכָּא, דְּכָל גִּנְזֵי דְּמָארֵיהּ בִּידֵיהּ. זַכָּאָה אִיהוּ בְּהַאי עָלְמָא, וְזַכָּאָה אִיהוּ בְּעָלְמָא דְּאָתֵי.
מֵהַהוּא יוֹמָא וּלְהַלְאָה, אִשְׁתְּמוֹדַע בַּר נָשׁ, וְאִתְרְשִׁים בְּעָלְמִין כֻּלְּהוּ. בְּשַׁעֲתָא דְּאִצְטְרִיךְ כָּל חֵילִין וּמַשִׁרְיָין כֻּלְּהוּ אִזְדְּהָרָן לְמֶהֱוִי גַּבֵּיהּ, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא בָּעֵי אֶלָּא אִיהוּ בִּלְחוֹדוֹי. וְקָלָא אִתְּעַר, יֵאוֹת הוּא לְיָּחִיד לְמֶהֱוִי גַּבֵּיהּ דְּיָחִיד, וּלְאִתְעַסְּקָא יָחִיד בְּיָחִיד.
וְרָזָא דִּתְרֵין דַּרְגִּין אִלֵּין, אַשְׁכַּחְנָא בְּחַד קְרָא, דִּכְתִּיב, (ישעיהו מ״ט:ג׳) וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר. וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה, הָא עֶבֶד. יִשְׂרָאֵל הָא בֵּן. דְּכַד אִינּוּן כְּלָלָא חֲדָא, כְּדֵין כְּתִיב אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר. בָּרוּךְ יְיָ' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן יִמְלוֹךְ יְיָ' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן. (שמות קל"ד ע"ב פקודא ללמוד תורה)
Meforshim on this section
- הסולם על ספר הזהר Sulam on Zohar
את אזני, אמאי, וכו׳: שואל, את אזנו למה ירצע. ומשיב, כבר העמידוהו. אבל שמיעה תלויה במקום זה, שהוא מלכות. עשיה למעלה, בבינה. ומשום שישראל בעת שקרבו להר סיני, והיו באהבת לבם להתקרב אל הקב״ה, הקדימו עשיה לשמיעה. כי שמיעה הוא תחילה ואח״כ עשיה. כי שמיעה תלויה…