ספר הזהר, בהעלותך טו
Zohar, Beha'alotcha 15 · ספר הזהר · free full Hebrew text
Open in the reader →וְעוֹד בְּפֶרֶק הָרוֹאֶה, הָרוֹאֶה תְּמָרִים בַּחֲלוֹם, תַּמּוּ עֲוֹנוֹתָיו. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (איכה ד׳:כ״ב) תַּם עֲוֹנֵךְ בַּת צִּיּוֹן. בְּגִין דִּתְמָרִים, בֵּיהּ תַּם, דַּרְגָא דְּיַעֲקֹב, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ, (בראשית כ״ה:כ״ז) וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם. חוֹבִין מָרִים, וְעַל דָּא תְּמָרִים: תַּמָּן תָּ"ם, וְתַמָּן מָ"ר.
הָכָא רָמִיז, וַיִמְתְּקוּ הַמָּיִם. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (שמות ט״ו:כ״ה) וַיּוֹרֵהוּ יְיָ עֵץ וַיִמְתְּקוּ הַמָּיִם. מֵהָכָא, מַאן דְּאִשְׁתְּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא, דְּאִיהוּ עֵץ. חוֹבִין דִּילֵיהּ, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (שמות א׳:י״ד) וַיְמָרַרוּ אֶת חַיִּיהֶם בַּעֲבוֹדָה קָשָׁה, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מָחִיל לֵיהּ, וְיִתְחַזְרוּן מְתִיקִין.
דְּיוֹמִין יֵיתוּן, דְּיִתְקַיָּים בְּהוּ כְּמַפְקָנוּ דְּמִצְּרַיִם, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ (שמות א׳:ו׳) וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא. וּבְגָלוּתָא בַּתְרָאָה, לֵית מִיתָה אֶלָּא עוֹנִי דְּעָנִי חָשׁוּב כַּמֵּת. לְקַיֵּים בְּהוֹן (צפניה ג׳:י״ב) וְהִשְׁאַרְתִּי בָּךְ עַם עָנִי וָדָל וְחָסוּ בְּשֵׁם יְיָ. לְאִתְקַיְּימָא בְּהוֹן (שמואל ב כ״ב:כ״ח) וְאֶת עַם עָנִי תּוֹשִׁיעַ. וְאִלֵּין עֲתִירִים דְּיִשְׁתַּאֲרוּן בְּהוֹן יִתְקַיֵּים בְּהוֹן, (שמות ה׳:י״ז) נִרְפִּים אַתֶּם נִרְפִּים. נִרְפִּים הֵם בְּאוֹרַיְיתָא. נִרְפִּים הֵם, לְמֶעְבַּד טִיבוּ עִם מָארֵי תּוֹרָה. וְאַנְשֵׁי חַיִל הַמְסוֹבְבִים מֵעִיר לָעִיר וְלָא יְחוּנָּנוּ.
וְנִרְפִּים הֵם בְּכוֹבֶד הַמַּס, דְּאִי תֵּימָא כְּבֵדִין אִינּוּן בְּכוֹבֶד הַמַּס, וְלָא עַבְדִין טִיבוּ, בְּגִין דָּא תִּכְבַּד הָעֲבוֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים וְיַּעֲשׂוּ בָּה, דְּכוֹבֶד הַמַּס עָלַיְיהוּ, וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר, דְּאִינּוּן מְשַׁקְּרִין וְאַמְרִין דְּכוֹבֶד הַמַּס עָלַיְיהוּ, וּבְגִין דָּא לָא יַעַבְדּוּן טִיבוּ. אִינּוּן מְשַׁקְרָן בְּמִלּוּלַיְיהוּ, וְאַמְרִין דְּמֵהַכּוֹבֶד דְּתִכְבַּד עָלַיְיהוּ, תֶּבֶן אֵין נִתָּן, מָמוֹנָא דְּשִׁקְרָא, דְּבֵיהּ טוֹעִין (ס"א שועין) לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּבְגִין דְּלָא יִשְׁעוּן בֵּיהּ, וְלָא חָסוּ בְּשֵׁם יְיָ, אֵין נִתָּן לַעֲבָדֶיךָ.
וְאִלֵּין דְּאִית לוֹן, טָמִיר וְגָנִיז מָמוֹנָא מִלְּגוֹ, דְּאִיהוּ תּוֹכֶן, כְּגוֹן תּוֹךְ הָאוֹצָּר וְתֵיבָה, אִתְקַיָּים בְּהוּ וְתוֹכֶן לְבֵנִים תִּתֵּנוּ. וְדָא כְּסָפִים לְבָנִים, דִּיהוֹן בְּהַהוּא דָּרָא.
בְּהַהוּא זִמְנָא (שמות ט״ו:כ״ג) שָׁם שָׂם לוֹ חוֹק וּמִשְׁפָּט, וְאִינּוּן מָארֵי מִשְׁנָה. אוּף הָכָא וַיָבֹאוּ מָרָתָה, אִתְהַדָר לוֹן אוֹרַיְיתָא דִּבְעַל פֶּה, מָרָה בְּדַחֲקִין סַגִיאִין, בַּעַנִיוּתָא, דְּיִתְקַיָּים בְּהוּ, (שם א) וַיְמָרַרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבוֹדָה קָשָׁה: זוֹ קוּשְׁיָא. בְּחֹמֶר: דָּא קַל וָחוֹמֶר. וּבִלְבֵנִים: דָּא לִבּוּן הֲלָכָה. וּבְכָל עֲבוֹדָה בַּשָּׂדֶה: דָּא בָּרַיְיתָא. אֵת כָּל עֲבוֹדָתָם אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ: דָּא תֵּיק"וּ.
וְרַעְיָא מְהֵימָנָא, תַּמָּן אִתְקַיָּים בָּךְ, שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ. וּבְהַאי עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, דְּאִיהוּ אִיסוּר וְהֵיתֶּר. וּבְאִינּוּן רָזִין דְּאִתְגַּלְּיָין עַל יְדָךְ, וַיִּמְתְּקוּ הַמַּיִם. כַּמֶּלַח דְּמַמְתְּקָת בִּשְׂרָא, הָכִי יִתְמַתְּקוּן בְּרַזְיָיא דְּאִתְגַּלְּיָין עַל יְדָךְ, כָּל אִינּוּן קוּשְׁיָין וּמַחְלוֹקוֹת, דְּמַיִין מְרִירָן דְּאוֹרַיְיתָא דִּבְעַל פֶּה, אִתְהֲדָרוּ מְתִיקָן מֵי אוֹרַיְיתָא, וְיִסוּרִין דִּילָךְ, בְּרָזִין אִלֵּין דְּאִתְגַּלְּיָין עַל יְדָךְ, יֵהוֹן לָךְ מְתִיקִן, וִיהַדְרוּן לָךְ כָּל דַּחֲקִין דִּילָךְ, כְּחֶלְמִין דְּעַבְרִין. וַחֲלֹ"ם, בְּהִיפוּךְ אַתְוָון מֶלַ"ח. דְּמַמְתְּקַת יַת בִּשְׂרָא. אוּף יִסּוּרִין מְמַתְקִים. כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ.
וְלָרְשָׁעִים מִתְהַדְרָן יִסוּרִין מֶלַח סְדוֹמִית, דְּאִיהִי מְסַמֵּא אֶת הָעֵינַיִם, לְקַיְּימָא בְּהוּ (איוב י״א:כ׳) וְעֵינֵי רְשָׁעִים תִּכְלֶינָה. וְאִינּוּן עֵרֶב רַב רַשִּׁיעַיָּיא, דְּיִתְקַיָּים בְּהוּ בְּהַהוּא זִמְנָא, (דניאל י״ב:י׳) יִתְבָּרְרוּ וְיִתְלַבְּנוּ וְיִצָּרְפוּ רַבִּים וְהִרְשִׁיעוּ רְשָׁעִים. יִתְלַבְּנוּ: אִינּוּן מָארֵי מִשְׁנָה. וְיִצָּרְפוּ: אִינּוּן זַרְעָא קַדִישָׁא דִּשְׁאַר עַמָּא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (זכריה י״ג:ט׳) וּצְּרַפְתִּים כִּצְּרוֹף אֶת הַכֶּסֶף. וְהִרְשִׁיעוּ רְשָׁעִים, אִינּוּן עֵרֶב רַב.
Meforshim on this section
- הסולם על ספר הזהר Sulam on Zohar
ת"ח מלך בשר ודם וכו': בוא וראה מלך בשר ודם, אין לפי כבודו לדבר דבורי הדיוט, כל שכן לכתוב אותם. וכי יעלה על דעתך, שמלך עליון הקב"ה לא היה לו דברים קדושים לכתוב ולעשות מהם תורה, אלא שהוא אסף כל דברי הדיוטות כמו דברי עשו, דברי הגר, דברי לבן ביעקב, דברי האתון…