ספר הזהר, בלק יח

וַיַּרְא בָּלָק, רִבִּי חִזְקִיָּה פָּתַח, (ישעיהו נ״ו:א׳) כֹּה אָמַר יְיָ שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי וְגוֹ'. כַּמָה חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּאַף עַל גַּב דְּאִינּוּן חָאבוּ קַמֵּיהּ, וְחָבִין קַמֵּיהּ בְּכָל זִמְנָא וְזִמְנָא, אִיהוּ עָבִיד לוֹן לְיִשְׂרָאֵל, זְדוֹנוֹת כִּשְׁגָגוֹת.

וְהָכִי אָמַר רַב הַמְנוּנָא סָבָא, תְּלַת דִּינִין בָּבֵי דִּינָא, תַּקִּינוּ (ס"א רבנן) בְּסִדְרֵי מַתְנִיתָא. חֲדָא, קַדְמִיתָא, בְּאַרְבַּע אָבוֹת נְזִיקִין הַשּׁוֹר וְכוּ'. תִּנְיָינָא, טַלִית דְּאִשְׁתְּכַח. תְּלִיתָאָה, שׁוּתָּפִין וְרָזָא דַּאֲבֵידָה. מַאי טַעְמָא. אֶלָּא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּכָל זִמְנָא, עָבִיד לוֹן לְיִשְׂרָאֵל זְדוֹנוֹת כִּשְׁגָגוֹת. וְאִינּוּן דְּסִדְּרוּ מַתְנִיתִין דִּתְלָתָא בָּבֵי, הָכִי סִדְּרוּ, אֹרַח דִּקְרָא נַקְטוּ, דִּכְתִּיב, (שמות כב) עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע, וְהַאי פֶּשַׁע אִיהוּ דְּלָאו בְּזָדוֹן, וּמַאן אִיהוּ. עַל שׁוֹר, עַל חֲמוֹר, עַל שֶׂה, דָּא בָּבָא קָמָא, דְּהָכָא הוּא בְּאִינּוּן מִלִּין. עַל שַׂלְמָה, דָּא בָּבָא מְצִיעָא, עַל כָּל אֲבֵדָה, דָּא בָּבָא תְּלִיתָאָה.

דְּאֹרַח קְרָא נַקְטוּ. דְּכַד מָטָא לְבָבָא מְצִיעָא, הֲוָה אָמַר, שֵׁירוּתָא דְּקָא נַקְטוּ בְּטַלִית דָּא, אֲמַאי. כֵּיוָן דְּאִשְׁתְּכַח קְרָא, אָמַר, ודַּאי דָּא הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי, וּבִיאֲרוּ כָּל מִלֵּי דְּרַבָּנָן.

כֹּה אָמַר יְיָ, מַאי שְׁנָא בְּכָל דּוּכְתָּא דִּנְבִיאֵי, דִּכְתִּיב כֹּה אָמַר יְיָ, וּבְמֹשֶׁה לָא כְּתִיב הָכִי. אֶלָּא, מֹשֶׁה דַּהֲוַת נְבִיאוּתֵיהּ מִגּוֹ אַסְפַּקְלַרְיָאה דְּנַהֲרָא דִּלְעֵילָּא, לָא כְּתִיב בֵּיהּ כֹּה. אֲבָל שְׁאַר נְבִיאִים, דַּהֲווֹ מְנַבְּאִין מִגּוֹ אַסְפַּקְלַרְיָאה דְּלָא נַהֲרָא, נָבִיאוּ מִגּוֹ כֹּה. (נ"א לאחזאה דכלא איהו חד בלא פירודא דאף על גב דאמרו וכו', לא אמרו אלא מגו כ"ה)

(במדבר כ״ב:ו׳) וְעַתָּה לְכָה נָא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה וְגוֹ'. וְעַתָּה, רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, אָמַר הַהוּא רָשָׁע, וַדַּאי שַׁעֲתָא קַיְּימָא לִי לְמֶעְבַּד מַה דַּאֲנָא בָּעֵי. חָמָא, וְלָא חָמָא יָאוּת. חָמָא כַּמָה אַלְפִין נַפְלִין מִיִשְׂרָאֵל עַל יְדוֹי לִזְמַן זְעֵיר, אָמַר וַדַּאי הַשְׁתָּא שַׁעְתָא קַיְּימֵי לִי. וּבְגִין כָּךְ וְעַתָּה, וְלָא בְּזִמְנָא אַחֲרָא.

לְכָה, לֵךְ מִבָּעֵי לֵיהּ, מַאי לְכָה. אָמַר, נִזְדָּרֵז גַּרְמַן לְהַהוּא דְּרָחִיף בְּגַדְפּוֹי עָלַיְיהוּ, לְהַהוּא דִּשְׁמֵיהּ כֹּ"ה. וְעַתָּה לְכָה, נִגַּח קְרָבָא בְּהַהוּא כֹּ"ה. (ועתה לכה כמה דאת אמר (מלכים ב ג׳:כ״ג) ועתה לשלל מואב)

אָמַר, עַד הַשְׁתָּא לָא הֲוָה בְּעָלְמָא מַאן דְּיֵיכוּל לְהוּ, בְּגִין הַהוּא פַּטְרוֹנָא דְּקַיְּימָא עָלַיְיהוּ, הַשְׁתָּא דְּשַׁעְתָּא קַיְּימָא לָן, לְכֹה נַּעְבֵּיד קְרָבָא. וְכָל עֵיטָא דְּהַהוּא רָשָׁע לְכֹ"ה הֲוָה, דִּכְתִּיב וְאָנֹכִי אִקָּרֶה כֹּה אַעְקָר לְהַהוּא כֹּה מֵאַתְרֵיהּ. וְתַרְוַויְיהוּ בְּעֵיטָא בִּישָׁא לְהַאי כֹּה הֲווֹ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (תהילים ב׳:ב׳) עַל יְיָ וְעַל מְשִׁיחוֹ, לָא יָדְעוּ דְּהָא לְבָתַר, הַאי כֹּ"ה אַעְקָר לוֹן מֵעָלְמָא.