ספר הזהר, תוספות, כרך א יא

צִוָּה ה'. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי זַכָּאִין אִינוּן יִשְׂרָאֵל דְאִתְיְיהִיב לְהוֹן אוֹרַיְתָא קַדִּישָׁא וְאִינּוּן מִשְׁתַּדְלֵי בָּהּ יְמָמָא וְלֵילֵי. תָּא חֲזֵי דְהָא מַשְׁמַע דְאִלוּלֵי דְאִשְׁתַּכַּח נֹחַ עִם תֵּיבוּתָא בְּאִתְחַבְּרוּתָא כַּחֲדָא לָא אִשְׁתֵּזִיב (ובגין כך) אַסְתִּים מִן עֵינָא בְּגוֹ תֵּיבוּתָא. קָמוּ וְאָזְלוּ. אָמַר הַהוּא יוּדָאי בְּוַדַּאי כְּתִיב עֲשֵׂה לְךָ תֵּיבַת עֲצֵי גוֹפֶר, לְךָ לְגַרְמָךְ בְּגִין לְאִתְחַבְּרָא בַּהֲדָהּ וּלְאִשְׁתֵּזָבָא בָּהּ מָה כְּתִיב וַיַּעֲשֹׁ נֹחַ כְּכָל אֲשֶׁר צִוָהוּ וְגוֹ'.