זיו המשנה חלק א מו

שייך דין זה וגם במקומות מחולקים, ולר' יוחנן הוה הטעם רק משום מחלוקת לכן ס"ל דלא שייך זה בהוראה כלל ליחידים אלא רק בשינוי מנהגים בין הכתות וגם זה רק במקום אחד דאיכא משום מחלוקת ולא בשתי מקומות, ולזה כדפריך ליה ריש לקיש על הזמנים שתיקנו במגילה בחילוק מקומות, בזמנים מחולקים והא איכא משום לא תתגודדו, וגלי דעתו בזה דאף בשינוי מקומות שייך לא תתגודדו בשינוי מנהגים ומשום דהוה כשתי תורות, אז השיב לו ר' יוחנן מהא דמקום שנהגו ומקום שלא נהגו, הרי ראי' גמורה מזה דבשינוי מקומות לא שייך גם בשינוי מנהגים משום אגודות אגודות, דבשינוי מקומות לא שייך טעם דמחלוקת, ועדיין לא הבין ר' יוחנן דריש לקיש אית ליה טעם אחר בזה לא משום מחלוקת אלא חשב בדעתו דס"ל דגם בשני מקומות איכא טעם דמחלוקת ולכן חשב ר"י שיספיק לו ראיה זאת דבשני מקומות לא שייך מחלוקת, וכשהשיב לו ריש לקיש אמינא לך אנא איסורא ואת אמרת לי מנהגא בזה גלי דעתו ריש לקיש דס"ל דהטעם הוא דלא תעשו אגודות אגודות לאו משום מחלוקת הוא דודאי אי משום מחלוקת לא שייך זה בשני מקומות, אבל הטעם הוא משום דהוה כשתי תורות ולכן אין זה שייך אלא לענין הוראה ואיסור ולא לגבי מנהגא וכדפירש"י שם ע"ש, וגילה בזה דעתו דאף לגבי הוראה דריש האי לא תתגודדו, או הביא לו ר' יוחנן ראיה מפלוגתא דב"ש וב"ה דאלו הורו כך ואלו הורו להיפך הרי דבהוראה לא שייך האי דרשא כלל דאין הטעם משום שתי תורות דזה ידוע לכל דאלו אוסרין ואלו מתירין ואלו ואלו דברי א"ח הן, אבל הטעם הוא רק משום מחלוקת, וזה לא שייך אלא בשינוי מנהגים בין הכתות ורק בעיר אחת ולא בהוראה גם בעיר אחת ואף בב"ד אחד יוכל כל ת"ח להורות כדעתו, ומכ"ש שיוכל לעשות בעצמו כדעתו, וכדעשה ר"ט מעשה בעצמו שהטה כדעת ב"ש, והלל עשה כדעתו שהביא עולתו לעזרה ותלמידי שמאי רצו למונעו כדעתם, וכדאמרו ג"כ הרוצה לעשות כב"ש עושה כב"ה עושה, ואין בזה משום לא תתגודדו כלל, ובודאי גם אביי ורבא תרווייהו מודים לזה דזה הוא דעת ר' יוחנן כי לא פליגי אלא אליבא דשמואל, דלא שמענו דעתו מפורש דפליג על ריש לקיש בעיקר דרשת הקרא לענין הוראה וכהנ"ל

ועתה הלא דברי רבינו מבוררים בפשיטות, דרבינו לא זכר כלל האי דין לענין הוראה, דודאי ס"ל דלענין הוראה לא שייך האי דין כלל ולא שייך ביה לא תעשו אגודות אגודות כלל ואף בב"ד אחד וכר' יוחנן וכהנ"ל, ולא אמר אלא שלא יהיו שני בתי דינים בעיר אחת זה נוהג כמנהג זה וזה נוהג כמנהג אחר, ור"ל שבני העיר לא יהיו מחולקים לשתי כתות כשני בתי דינים וכדברי הרד"ך שהביא הכ"מ בזה ע"ש, ולא משום דהוה כשתי תורות אלא משום שדבר זה גורם למחלוקת גדולה, ולהורות דבהוראה דלא שייך מחלוקת לא שייך ביה לא תתגודדו, וזהו דלא כרבא ודלא כאביי ג"כ דתרווייהו איירי רק אליבי' דשמואל, אלא כדברי ר' יוחנן דגם אביי ורבא בודאי מודו לזה לענין דינא וככל הנ"ל

אמנם אכתי יקשה לפ"ז על שמואל אליבייהו דאביי ורבא, וכ"ש על ריש לקיש, מהא דר"ט, ומהלל שהביא עולתו לעזרה, ומהא דהרוצה לעשות כדברי ב"ש עושה כדברי ב"ה עושה וכהנ"ל, וי"ל דאינהו יאמרו דמר"ט לא ק"מ כיון דגם לב"ה ש"ד לקרות בהטי', ומהלל לא קשה ג"כ דשם לא הורו מידי לאחרים זה כנגד זה אלא הלל הביא עולתו לעזרה והיה חפץ דכ"ע ינהגו הכי ותלמידי שמאי רצו למונעו כדי שלא ינהגו הכי, אבל הוראה לאחרינא לא היה שם כלל, ומהא דהרוצה לעשות כב"ש עושה ג"כ י"ל באופן שכ"ע יעשו הכי וד"ל

אלא דאי קשיא הא קשיא דאכתי תקשה קושיית ריש לקיש ממגילה על אביי וגם על רבא דהתם הרי גם בעיר אחת היו קורין לבני העיר בי"ד ולבני הכפרים ביום הכניסה, וכדהקשו התוס' ביבמות שם, ומה שתירצו התוס' דבני כפרים היו קורין בעירם דהיינו בהכפר, והשתא הוו שתי בתי דינין בב' ז עיירות ע"ש, לכאורה קשיא על תירץ זה מהא דפריך במגילה דף ד' ב' ת"ש אמר ר"י אימתי במקום שנכנסין בשני ובחמישי אבל מקום שאין נכנסין אין קורין אותה אלא בזמנה ואי ס"ד תקנתא דכרכין היא משום דאין נכנסין בב' ובה' מפסדי להו לכרכין, ואמר אלא אימא מפני שמספקין מים ומזון לאחיהם שבכרכין, משמע מזה להדיא דבעיירות הוא דנכנסין בב' וה' למשפט כדפירש"י שם במשנה, וכדפירש"י גם בדף ד' שם וז"ל אלא אימא מפני שמספקין שכר הוא להם בשביל שהם מספקים, הלכך היכא דאין נכנסין לא קולא הוא לגבייהו ואין כאן שכר עכ"ל, אמנם באמת הרא"ש תירץ שפיר קושיא זו דכיון דלא עבדי הכי משום פלוגתא אלא שהמקום גורם לא מיחזי כב' תורות ע"ש, אמנם לר' יוחנן דאית ליה הטעם מפני מחלוקת בודאי לא קשיא דכ"ע ידעי דעבדי הכי משום שמספקים מים ומזון לבני כרכים לא שייך בזה מחלוקת כלל, וא"ש הכל לנכון בסיעד"ש ודו"ק

ועיין כ"מ שהקשה עוד דכיון דלאו דלא תתגודדו כולל גם אזהרה שלא תעשו אגודות אגודות האיך לוקין על גדידה והלא הוא לאו שבכללות, וע"ש מ"ש בזה

ולעד"ן דלא קשה מידי דהרי הש"ס פריך שם על ריש לקיש האי לא תתגודדו מיבעי ליה לגופיה דאמר רחמנא לא תעשו חבורה על מת ואמר א"כ לימא קרא לא תגודדו מאי תתגודדו ש"מ להכי הוא דאתא ע"ש, הרי מפורש דאמר הש"ס דגופיה דקרא קאי רק על גדידה על מת, וללא תעשו אגודות לא ידעינן אלא מאות אחד יתירה לבד ולכן לא שייך ביה לאו שבכללות ותדע דעל לא תעשו אגודות באמת לא לקי משום דלא ידעינן ליה אלא מריבויא, ואולי גם הכ"מ כוון לזה ע"ש ודו"ק: תם ונשלם באור הלכות עכו"ם בסיעד"ש בריך רחמנא דסייען: הלכות תשובה

פרק א הלכה א כל מצות שבתורה בין מ"ע בין מצות ל"ת אם עבר אדם על אחת מהן בין בזדון בין בשגגה חייב להתודות לפני האל ב"ה שנאמר והתודו את חטאתם, הוא וידוי דברים, וידוי זה מ"ע כו'

הנה הכתוב הזה הוא בסדר נשא, איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעול מעל בה' וגו' והתודו את חטאתם וגו' והשיב את אשמו וגו', ופירש"י דחזר וכתב כאן פרשת גוזל ונשבע על שקר, היא האמורה בפ' ויקרא, ולימד שאינו חייב חומש ואשם ע"פ עדים עד שיודה בדבר עכ"ל ע"ש, ומשמע מלשון זה דהאי וידוי אינו משום תשובה כלל אלא גזה"כ כך הוא שאינו חייב חומש ואשם עד שיודה, אלא דרבינו לא ס"ל הכי אלא ס"ל דהאי וידוי הוא משום תשובה, ולמד מניה לכל החטאים כשיעשה תשובה וישוב מחטאו שחייב להתודות

אמנם אי לפ"ז קשה טובא דהרי עכ"פ עיקר קרא זה לא נאמר אלא בגוזל ונשבע על שקר ועם החומש ועם האשם, וא"כ אין ללמוד מזה על שארי חטאים אלא כשיביא קרבן עליהם, אבל על כל עבירות שאין חייבין עליהם קרבן מנלן שחייב ג"כ בוידוי, ומכ"ש בזדון שאינו מועיל לו קרבן מנלן שוידוי מועיל לו כלל, שנאמר דוידוי זה מ"ע עם התשובה בין בזדון בין בשגגה על כל עבירות שבתורת, ובאמת לא מצינו בתורה כלל מ"ע זו של וידוי בלא קרבן ובלא גלות עכ"פ, ואף תשובה לא מצינו בתורה כלל שתכפר בלא קרבן ובלא גלות, דבפ' ואתחנן כתיב בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה"א ושמעת בקולו, הרי שם איירי רק לעת קץ באחרית הימים לאחר שכבר מצאן כל הדברים האלה, דגלות ויסורים מכפרים עון, וכן בפ' נצבים אמר, והיה כי יבואו עליך