זיו המשנה חלק א לב

מותרין גם הן עצמן בלא תערובות כלל, אלא דאיירי התם לענין ספק טרפה שנתערבה, וז"ל והלכך ספק טרפה שנתערב באחרים כולן אסורין, ומיהו אם נתפזרו ונדו אילך ואילך כל אחד ואחד מותר לפי שאני אומר כל דפריש מרובא פריש ודוקא בשלא הנידן היא אבל אסור להנידן כו' גזירה שמא יבא הוא ליקח מן הקבוע וכדאמרינן התם (זבחים דף ע"ג ב') וניכבשינהו דניידי ונימא כל דפריש מרובא פריש אמר רבא גזירה שמא יקח מן הקבוע, וכן אם פירשו מיעוטן למקום אחד ורובן למקום אחר המועטין מותרין לפי שאני אומר איסורא לתוך רובא אשתאר, דגרסינן התם בפ' התערובות אמר ר"י אמר רב טבעת של עכו"ם שנתערבה במאה טבעות ופירשו ארבעים למקום אחד כו', והרא"ה ז"ל שם בבדק הבית כתב וז"ל וסתם דבריו והיה לו לפרש, דכי אמרינן דאם פירשו ארבעים כולן למקום אחד אינן אוסרין דוקא בשנפלו לרובא דהשתא איסורא ברובא אשתאר ולענין בטולי הנהו ארבעים אבל כל שהן בפני עצמן אסורין דהא ודאי איסורא בחד מהני הוא או בששים או בארבעים וכה"ג לא מיקרי פירש כיון שאין חלוקתן אלא כדרך חלוקה עכ"ל, והשיב עליו הרשב"א ז"ל במשמרת הבית שם וז"ל המחבר בספק טרפה שנתערב באחרים אמרה כו' דכיון דאין כאן ודאי טרפה אלא ספק אפשר היה לומר דאפילו לא פירשו כלום מותר כל אחד ואחד מדין ס"ס דבכל אחד איכא למימר לא זהו שנפל כאן ואת"ל זהו איכא למימר שמא כשר היה, וכן דעת ר"ת ז"ל בריש פ"ק דביצה אלא שר"י חלוק בדבר ואומר שלא אמרו כן אלא בספק שתי תערובות כגון מריבוא לריבוא כו', אבל מ"מ כיון שאין כאן אלא ספק טרפה ועוד דניידי כולהו אע"ג דלא נתפזרו לגמרי כיון שפירשו כולן כאן ארבעים וכאן ששים כולהו ניידי וכל הארבעים מותרין ואפילו בלי שנתערבו באחרים דכל המועטין שפירשו לצד אחד אנו אומרים בהם כל דפריש מרובא פריש ואיסורא בתוך רובא דפירשו במקום אחר אשתאר, אלא דכיון דלא נתפזרו לגמרי אלא שהרוב פירשו למקום אחר מחמירינן ואסרינן ליקח מאותו רוב כו', ואפשר עוד לומר דבכי הא אפילו פירשו הששים כולן למקום אחד אין אוסרין תערובתן דבכל חד וחד איכא ס"ס דבכל חד איכא למימר לא זה הוא מן הששים שנתערבו כאן, ואת"ל זה הוא מאותן שנתערבו כאן שמא בכל אותן שנתערבו כאן לא היה בהן אותו ספק שנתערב בתוך המאה שאין אומרין בודאי איסורא לתוך רובא אשתאר, דבספק טרפה אין מחמירין בו בכך אע"פ שהחמירו בכך בטבעת של עכו"ם שם בפ' התערובות (ור"ל משום דהתם שאני שהוא ודאי איסור) ומיהו בזה ראוי להחמיר הרבה כאלו היה האיסור נשאר בתוכו בודאי עכ"ל, אלא דהטור קיצר בלשונו בזה ודוק

הלכה יא האשרה כו' אסור לישב בצל קומתה ומותר לישב בצל השריגים והעלים שלה ואם יש לו דרך אחרת אסור לו לעבור תחתיה ואם אין שם דרך אחרת עובר תחתיה כשהוא רץ

הנה מקורו הוא בע"ז דף מ"ח ב' תנן לא ישב בצלה ואם ישב טהור, ולא יעבור תחתיה ואם עבר טמא, היתה גוזלת את הרבים ועבר תחתיה טהור, ובגמ' לא ישב בצלה פשיטא אמר רבב"ח א"ר יוחנן לא נצרכה אלא לצל צלה כו' איכא דמתני לה אסיפא ואם ישב טהור פשיטא אמר רבב"ח א"ר יוחנן לא נצרכה אלא לצל קומתה מכלל דבצל צלה אפילו לכתחלה ישב לא הא קמ"ל דאפילו לצל קומתה אם ישב טהור, והדר אמר היתה גוזלת את הרבים ועבר תחתיה טהור איבעיא להו עבר או עובר ר' יצחק בן אלעזר משמיה דחזקיה אמר עובר ור' יוחנן אמר אם עבר ולא פליגי הא דאיכא דרכא אחרינא הא דליכא דרכא אחרינא, א"ל רב ששת לשמעיה כי מטית להתם ארהיטנא, ה"ד אי דליכא דרכא אחרינא למה לי ארהיטנא משרי שרי, ואי דאיכא דרכא אחרינא כי אמר ארהיטנא מי שרי, לעולם דליכא דרכא אחרינא ואדם חשוב שאני ע"כ

והנה צל צלה פירש"י שחרית וערבית שצל ארוך וכל זמן שלא עברה מדת אורך הצל את מדת גובה קומתה הצל עב וחשוך מכאן ואילך הצל דק וקלוש והיא צל צלה, וכתב הר"ן שכן מצא בירושלמי תמן אמרי בשם רב חסדא צלה אסור וצל צלה מותר, איזהו צלה ואיזהו צל צלה תמן אמרי כל שאלו תפול והיא נוגעת בו זהו צלה וכל שתפול ואינה נוגעת בו זהו צל צלה ע"כ, ולזה כתב הר"ן הביאו הכ"מ שתימא על רבינו שאין פירושי' בצל צלה מסכים עם הירושלמי, ועוד דפסק בצל צלה דמותר ובסוגיא משמע דאסור, וכן כתב הכ"מ בשם הרמ"ך שתמה כן על רבינו, עוד תמה הר"ן על רבינו דהלא רק באדם חשוב הוא דאתמר הכי דצריך לרוץ בדליכא דרכא אחרינא אבל בשאר אינשי כי ליכא דרכא אחרינא משרי שרי ע"ש

ולעד"נ דדברי רבינו נכונים מאד, דהנה יש להבין דברי הסוגיא שאין לה ביאור לכאורה, דמתחלה פריך לא ישב בצלה פשיטא אמר רבב"ח א"ר יוחנן לא נצרכה אלא לצל צלה וע"ז פריך מכלל דבצל קומתה אם ישב טמא, הרי דפשיטא ליה דאפילו בצל קומתה גם אם ישב טהור, וכפירש"י והלא אינו מן האילן ולא תחת הנוף, וא"כ היאך אמר תו איכא דמתני לה אסיפא ואם ישב טהור פשיטא אמר רבב"ח א"ר יוחנן לא נצרכה אלא לצל קומתה והלא אכתי ישאר קושייתו פשיטא, וכדמקשה מעיקרא בלשון תימא ופסיקא מכלל דבצל קומתה אם ישב טמא, וגם אח"כ אמר לא הא קמ"ל דאפילו לצל קומתה אם ישב טהור, והלא פשיטא הוא, אלא ע"כ מוכרח הוא דה"ק איכא דמתני לה אסיפא ואם ישב טהור פשיטא אמר רבב"ח א"ר יוחנן לא נצרכה אלא לצל קומתה מכלל דלצל צלה אפילו לכתחלה ישב, והכל הוא מדברי האיכא דמתני לה ולאו דברי מקשן הוא האי מכלל אלא בלשון ניחותא אמר זה האי איכא דמתני לה ור"ל דכיון דר' יוחנן בא לתרץ בזה שלא יקשה פשיטא ע"כ ה"ק דלא נצרכה אלא לדיוקא דהמשנה לא איירי אלא בצל קומתה והשמיענו דדוקא בצל קומתה הוא דרק בדיעבד אם ישב טהור אבל בצל צלה אפילו לכתחלה ישב, והא דאמר אח"כ לא הא קמ"ל דאפילו לצל קומתה אם ישב טהור, מדחי הוא דדחי ליה דאין ראיה דר' יוחנן כוון לזה לפרש להמשנה דלדיוקא איצטריך להשמיענו היתר דלכחחלה בצל צלה אלא אולי כוונתו לפרש דהא גופה קמ"ל דאפילו בצל קומתה אם ישב טהור, דלא כדעתך דסברת דזה מלתא דפסיקא הוא ופשיטא הוא ולכן הוצרכת לפרש דבריו דרק לדיוקא אצטריך אלא הא גופא קמ"ל ולעולם צל צלה ג"כ אסור לכתחלה, ולפ"ז ודאי כיון דבירושלמי אמר מפורש בשם רב חסדא דצל צלה מותר גם לכתחלה וכן הוא דעת הש"ס דידן בלשון בתרא זה כן יש לנו לפסוק להלכה ואין לחוש כלל למאי דדחי ליה דדחי' בעלמא הוא, ובפרט דגם ללישנא קמא חזינן דסבר זה למלתא דפסיקא דאפילו בצל קומתו אם ישב טהור, ולכן כיון דבין ללישנא קמא ובין ללישנא בתרא הסברא הכי הוא, וללישנא בתרא דאמר ר' יוחנן דבריו אסיפא לפי סברא זו מוכרח הוא דצל צלה מותר ורב חסדא ג"כ ס"ל מפורש, הכי נקטינן, ולכן שפיר פסק רבינו דצל צלה מותר לכתחלה וד"ל

אמנם בפירוש דצל צלה נלע"ד דגם רבינו מפרש כפירוש הירושלמי אלא דרבינו מפרש להירושלמי בהכי דצל צלה הוא הצל דשריגין והעלין, וצלה הוא הצל דגוף האילן, דאי כפירש"י הלא הצל הוא ארוך יותר מקומת האילן רק בשחרית וערבית לחוד ולמה סתם הירושלמי דבריו ואמר וכל שתפול ואינה נוגעת בו והלא בצהרים א"א זה כלל, גם מה הוא לשון כל שתפול דאמר דהלא אם תפול גם בשחרית וערבית לא יהיה הצל ארוך יותר ממנה, לכן מפרש לי' רבינו הכי כל שתפול והיא נוגעת בו ר"ל שהיא בעצמה נוגעת בו זה הוא צלה וכל שתפול ואינה נוגעת בו בעצמה אלא רק השריגים והעלין זה הוא צל צלה וכדברי רבינו וד"ל

ועתה נבוא לקושיא השלישית שהקשה במה שפסק בכל אדם דצריך לרוץ והגמ' לא אמרה אלא באדם חשוב, הנה