זיו המשנה חלק א ל

לענין דין התערובות פסק רבינו בעצמו דלא כר"א, ובאמת כן השיג עליו הראב"ד ז"ל ואמר דלא קי"ל לא כר"נ ולא כריש לקיש דדבריהם אתיין רק לר"א ולא קי"ל כוותי' ע"ש

אמנם נלע"ד לתרץ דברי רבינו בשני פנים, פן הא' כי הנה לכאורה קשיין דברי הש"ס מאד דמאי אותיב לי' רבא לר"נ מהא דימותו כולן ולא אמרינן דסגי באחת ולומר דמית דאיסורא מית והלא ר"נ אמר רק אם נפל אחד מהן לים הגדול הותרו כולן אבל לא אם הפיל בידים וכמ"ש התוס' שם וז"ל ודוקא נפלה ממילא אבל הפילה אפילו שוגג קנסינן שוגג אטו מזיד עכ"ל וכן כתב הטור בסי' ק"י, וא"כ הלא המשנה אמרה ימותו כולן בידים ובכה"ג אם המית אחד בידים בודאי לא שרינן השאר, ומאי קשיא לי', וגם ר"נ למה לא מתרץ לי' הכי, וגם מאי אמר ר"נ רב סבר לה כר"א דאמר אם קרב ראש אחד יקרבו כל הראשין, והלא התם קרב ראש האחד בידים ולכן פליגי רבנן עלי', אבל הכא בנפלה מאלי' גם רבנן מודו לו, אלא ע"כ צ"ל דרבא ור"נ תרווייהו ס"ל דלאו דוקא נפלה אלא ה"ה אפילו אם הפילה הוא בידים, ואף דקי"ל דאין מבטלין איסור לכתחלה, אין זה אלא לבטלו ברובא אבל להפיל אחד מהן לים הגדול בזה לא גזרו דאין זה ביטול אלא סילק את האיסור, וכהא דפריך שם בדף ע"ג ב' ונכבשינהו דניידי ונימא כל דפריש מרובא פריש, ומשני רבא גזירה משום קבוע, אבל בלא"ה לא הי' שום איסור לנכבשינהו ולניידם, ולכן שפיר הקשה לו רבא מדברי המשנה דימותו כולן, ור"נ שפיר תירץ לי' רב דאמר כר"א דאפילו בידים אם האביד אחד ג"כ היתרו כולן, אבל אם נאמר בדברי רב דנפלה דוקא קאמר ולא הפילה וכדברי התוס' בודאי אין שום קשיא עלי' וא"צ לאוקמי דבריו כר"א אלא אתיא שפיר דבריו ככ"ע ואין מי שחולק עליו בזה וכמ"ש

ועתה הלא רבינו מדייק בלשונו ונפלו שתים מהן לים הגדול, וס"ל בודאי כדברי התוס' דדוקא נפלו ולא הפילם, וזה בודאי דין מוסכם אליבי' דכ"ע גם לרבנן דר"א וגם לסתם משנה דימותו כולן וכהנ"ל, והא דמצריך רבינו דוקא שנפלו שתים והלא לפ"ז י"ל דגם ר"א לא מצריך שנים אלא בקרבם בידים ולא בנפל מאלי', וכ"ש דלרבנן אין שום מקור לשנים, י"ל דכיון דר"נ אמר מפורש אנא תרתי קאמינא אין לנו להקל על דבריו, דשפיר יש סברא לומר דגם בנפלה מאלי' אין להתיר אלא בשנים, דהוה כמו ס"ס חדא שמא הראשונה שנפלה היתה של איסור ואת"ל לא היתה של איסור אכתי שמא השני' שנפלה היתה של איסור אע"פ שאין זה ס"ס גמורה, ולזה בפ' ט"ו מה' תרומות לענין חבית של תרומה שנתערבה במאה חבית לא הצריך שם שיפלו שנים דוקא, אלא גם אחת שנפלה לים התיר את כולן, משום שזה הוא דיני' של ריש לקיש והוא לא הזכיר בדבריו אלא אחת, וכן הוא מעיקר הדין לרבנן וכהנ"ל, שוב ראיתי בכ"מ בה' תרומות שם שכתב בשם הר"י קורקוס ז"ל גם כן הכי ע"ש ודו"ק

פן ב' הנה יש להקשות עוד בסוגיא דמאי קשיא לי' לרבא מהא דימותו כולן וגם ר"נ למה הוצרך לומר דרב אמר כר"א דלא כהלכתא, והלא בפשיטות א"ש דרב לטעמו אזיל דאמר שם בסמוך וזהו דינו של רבינו ג"כ בסמוך דטבעת עכו"ם שנתערבה במאה ופירשו ארבעים מהן למקום אחר ונתערבו כולן בטבעות אחרות כולן מותרים, ומשום ס"ס וכדאסיק לה הש"ס שם דס"ל כר"ש דס"ס מותר גם בעכו"ם ע"ש, וא"כ הלא גם הכא ס"ס הוא ספק שמא האיסור הוא שנפל ואת"ל לא נפל עכ"ז כל חדא וחדא יש בה ג"כ ספק שמא דהיתר היא, והוא ממש דין אחד עם הא דארבעים טבעות, ואע"ג דאי משום ס"ס הוא דשרינן להו יהי' אסור לאיתהנויי מכולן כאחת, אין הכי נמי ואע"ג דלא פירש זה רב מפורש, דהרי גם בהארבעים טבעות שנתערבו ג"כ אסור לאיתהנויי מכולן בבת אחת כמ"ש התו' שם ואף שגם בזה לא פירשו לא רב ולא רבינו וע"כ סמכו עצמן על המבין, אלא ע"כ צ"ל דבאמת זה הוא כוונת ר"נ במאי דמשני לי' רב דאמר כר"א ור"ל דמתיר ס"ס כי האי מפורש ואפילו בקרב בידים וכ"ש בנפל מאלי', וה"ה שהי' יכול לומר רב דאמר כר"ש דמתיר ס"ס שם ברימוני בדן, אלא דאמר כר"א משום שהוא ממש ס"ס דרב, ואם כן לפ"ז הלא א"ש בפשיטות דאף דלא קי"ל כר"א בההיא אבל עכ"פ בס"ס קי"ל כר"ש דמותר גם בעכו"ם, ואם כן הלא דברי רב דין מוסכם הוא אליבי' דהלכתא, ולפ"ז צ"ל ע"כ דגם רבנן דפליגי על ר"א אין הכרח שיסברו דס"ס אסור דלא כהלכתא, אלא י"ל דרק התם בקרב בידים, וכן בהא דימותו כולן דבידים ממית אותן בהא הוא דאסרי, אבל בנפלה מאלי' גם הם מודים לר"ש, ואתיא דברי רב כר"ש וגם כרבנן דר"א וגם כסתם משנה דימותו כולן, ולכן שפיר פסק רבינו כרב, ואעפ"כ פסק התם כרבנן דר"א וכסתם משנה הנ"ל

שוב ראיתי ראי' מפורשת לזה, דהרי ריש לקיש אמר שם ג"כ כהאי דין דרב, חבית של תרומה שנתערבה במאה חביות ונפלה אחת מהן לים המלח הותרו כולן דאמרינן הך דנפלה דאיסורא נפל, ולמה לא פריך גם עלי' מדברי המשנה דימותו כולן, ולמה לא מוקי גם דבריו כר"א, אלא ודאי מוכרח הוא כמ"ש, והוא דדברי רב נאמרו שם עוד קודם שידע מדברי ר"ש ומדברי הברייתא דמתיר בס"ס דתערובות ולכן הוצרך לאוקמי דבריו כר"א דמתיר ג"כ ס"ס כי האי, אבל דברי ר"ל נאמרו לאחר שכבר הובא שם דברי הברייתא ודברי ר"ש דמתירין ס"ס דתערובות לכן שפיר לא פריך עלי' מידי ולא הוצרך לאוקמי דבריו כר"א כי הוא מלתא דפסיקא לכל הני מ"ד דמתירין שם ס"ס דתערובות וכמ"ש

אמנם עדיין קשיין לכאורה דברי רבינו דפירש מה שאמר ר"א אם קרב ראש אתד דר"ל זוג אחד ושזה הוא כוונתו של ר"א במאי דאמר לא אמר ר"א אלא שנים שנים כמ"ש הכ"מ, והלא בגמרא הוא מפורש להיפך שם בדף ע"ז ב' שהביא לדברי ר"א דאמר לא הכשיר ר"א אלא שנים שנים אבל אחד אחד לא ואמר מותיב ר' ירמי' וחכ"א אפילו קרבו כולם חוץ מאחד מהן יצא לבית השרפה א"ל ר' ירמי' בר תחליפא אסברא לך מאי אחר זוג אחד ע"ש, ואם כן אם נאמר דשנים שנים שאמר ר"א הוא מה שקרב מאי איתבי' מדברי החכמים, וגם מה הוא הלשון שנים שנים דאמר ר"א, אלא ע"כ כפירש"י דשנים שנים קאי על מה שנשאר שלא הותרו אח"כ להקריב אלא שנים שנים ולכן שפיר איתבי' מדברי חכמים דאמרי אפילו לא נשאר אלא אחד לבד יצא לבית השרפה מכלל דלר"א קרב אפילו אחד ע"ש

שוב ראיתי בבדק הבית להרא"ה ז"ל בתוה"ב בית ד' שער ב' דף כ"ו ב' שכתב דהכי קא קשיא לי' דהחכמים הרי אחד דוקא אמרו דג"כ יצא לבית השרפה א"כ גם אחד דר"א דוקא הוא, ומשני דגם לרבנן דוקא זוג אחד יצא לבית השרפה אבל אחד ממש מודו לר"א דקרב, ומה דאמר שנים שנים אחד אחד הוא משום דר"א מזכיר שני דברים, ראש אחד, כוס אחד ע"ש, אבל המשה"ב כתב עליו שהוא שיבוש גמור ע"ש, אבל לעד"נ דצ"ל דרבינו הי' לו גירסא אחרת בגמ' והכי הי' גירסתו מתיב ר' ירמי' ר"א אומר אם קרב ראש אחד מהן כו' ומשני שפיר מאי אחד דר"א זוג אחד, וזה הוא ממש דברי רבינו בפי' המשנה שהבאתי לעיל, ולפ"ז צ"ל עוד דגם בדר' אלעזר לא גרס שנים שנים אחד אחד בכפל לשון אלא הכי הי' גירסתו לא הכשיר ר"א אלא שנים אבל אחד לא, וא"ש הכל לנכון בפשיטות מאד בסיעד"ש ודו"ק

נתערבה במאה ונחלקו ארבעים למקום אחד וששים למקום אחר ונפלו הארבעים כולן לטבעות אחרות כולן מותרות שאני אומר אותה הטבעת האסורה ברוב היא כו'

עיין בהשגות , והנה כבר סילקתי דברי ההשגה בדבור הקודם ויישבתי דברי רבינו בטוב טעם ודעת בסיעד"ש: