זיו המשנה חלק א קלב

לא מתירינן משום מתוך בכ"ע, אלא ע"כ הפסד ממון לא הוה צורך היום כלל

איברא דלרש"י לא קשיא מזה, דלדידיה ודאי צ"ל דעכ"פ מדרבנן יש איסור בדבר שאין צורך היום כלל כמו טלטול אבנים, וכמ"ש רש"י שם להדיא בד"ה אלא מדלא אפלגו באבנים ע"ש, ולדידיה א"ש ג"כ מה שנדרים ונדבות אינן קריבין ביו"ט אף דב"ה לא דרשי לכם ולא לגבוה אלא רק לכם ולא לעכו"ם ולא לכלבים שם כ' ע"ב, ולמה לא מתירינן משום מתוך, אלא משום דרבנן גזרו בהן משום שאין בהן צורך היום כלל לאדם דאף שלמים רק משולחן גבוה קא זכו כדאמר שם בש"ס, והא דאמר שם ר"ה לדברי האומר נדרים ונדבות אין קרבין ביו"ט הוא אף מדאורייתא ודאי הוא רק למ"ד דלא אמרינן מתוך גם לב"ה, וכרבה שם י"ב, והאיסור הוא משום מלאכה, אבל למ"ד דאמרינן מתוך לב"ה ודאי אינה אלא דרבנן, ובזה מיושב ג"כ קושיית התוס' שם י"ב מהא דאופה מיו"ט לחול דפליגי רבה ור"ח דר"ח אמר לקי ורבה אמר אינו לקי, ואף לרבה הוא רק משום הואיל, ולמה לא מתירין משום מתוך ע"ש, דלפ"ז לא ק"מ דרבה לשיטתו אזיל דלא ס"ל מתוך כלל, ור"ח פשיטא דלא ס"ל מתוך כיון דגם הואיל לא ס"ל, דודאי הואיל הוה יותר סברא לומר ממתוך, דהרי רע"ק לית ליה מתוך פסחים ה' ב', ואלו הואיל אית ליה בפסחים ל"ח ע"ש, (וכבר הארכתי בזה בספרי תפ"ז ח"ר סימן י"ד) וא"כ ודאי צ"ל לפ"ז בטעם דמסוכנת דלא ישחוט אם אין לו שהות לאכול ממנה כזית, שהוא רק מדרבנן למ"ד דאמרינן מתוך, וכשיש שהות אף אם לא צריך ליה ולא יאכל ממנה כלל התירו לו רבנן משום הפסד, וכן במשילין התירו לו רבנן ג"כ משום הפסד דלא גרעי ממסוכנת ביש שהות

אמנם לפירוש התוספות דבאין צורך כלל ליומא מדאורייתא אסור, והא דנדרים ונדבות ג"כ מדאורייתא אינן קרבין דגם לב"ה דרשינן לכם ולא לגבוה וכדכתבו בביצה שם ע"ש, ובצורך קצת ס"ל דגם מדרבנן מותר, ואין לדבריהם איסור דרבנן כלל בזה, א"כ הלא מוכרח הוא מהא דמסוכנת דהפסד ממון לא חשיבה צורך היום כלל, וא"כ בודאי קשיא לדבריהם טובא דא"כ האיך מוקי ר"פ ההיא דמשילין כב"ה והלא אין בה צורך היום כלל, וזה קשה גם לרבינו לפי מה דבררתי לעיל בה' ט"ו דרבינו כהתוס' ס"ל ע"ש

כן יש לדייק בסוגיא דשבת קכ"ד הנ"ל דמוקי רב יוסף ההיא דאין סומכין את הקדרה בבקעת כר"א ולא כר"י, והלא ר"י אינו מתיר אלא בהפסד ממון ובההיא דאין סומכין הרי ליכא הפסד ממון כלל וגם ר' יהושע מודה בו, אבל לר"פ לא קשיא התם דודאי סמיכת הקדרה וגם הדלת חשיבי צורך היום קצת אבל על רב יוסף ודאי קשיא כמ"ש

אמנם נראה דא"ש הכל בחדא מחתא, דהנה יש להבין עוד פלוגתא דרבה ורב יוסף בביצה י"ב דרבה אמר דב"ש וב"ה פליגו בעירוב והוצאה ולא במתוך, ואתקיף עליה רב יוסף דא"כ לפלגו באבנים ולכן אמר דפליגי במתוך, דבמאי פליגי, דלכאורה הלא שפיר אתקיף עליה רב יוסף, דהרי איסור טלטול הוא משום הוצאה וכדאמר הש"ס בשבת קכ"ד ב' ובביצה ל"ז, וכיון דההוצאה מותרת היא לב"ה גם טלטול אבנים יש להם להתיר, ולכאורה היה אפשר לומר דאזלי לשיטתייהו בריש ביצה דרבה אמר דמוקצה דאורייתא היא מוהכינו, ורב יוסף ס"ל דמוקצה דרבנן היא כדאמר הש"ס התם דרב יוסף לית ליה הכנה דרבה ע"ש, ולכן לרבה כיון דמוקצה דאורייתא היא אסור גם הטלטול באבנים משום מוקצה ולרב יוסף דמוקצה דרבנן לא אסרינן טלטול אלא משום הוצאה, אבל הא ליתא דודאי כל עיקר הכנה אינה אלא באכילה, אבל טלטול אבנים לא שייך להכנה, ולא אסרינן טלטול משום מוקצה אלא בדבר שמלאכתו לאיסור וכדאמרו בשבת קכ"ד, ואבנים ודאי לא נקראים מלאכתו לאיסור דאל"כ מ"ט דרב יוסף, ועוד דלרבינו הכנה דרבה לאו משום מוקצה היא כלל אלא גזה"כ הוא וכמ"ש הלח"מ כאן בהלכה זאת ע"ש

אמנם כבר כתוב בספר אבן העוזר דאזלי לשיטתייהו במקום אחר, דהנה בביצה י"ח אמר רבה דכלי ביו"ט לא מטבילינן גזירה יו"ט אטו שבת ורב יוסף אמר משום שחיטה וגזרינן כלים דלאו בני סחיטה אטו כלים דבני סחיטה, ולכאורה במאי פליגי בזה ולמה לא אמר רב יוסף ג"כ כרבה משום הוצאה וגזרינן יו"ט אטו שבת, אלא ודאי דבהא פליגי דרבה סובר דגזרינן יו"ט אטו שבת ורב יוסף ס"ל דלא גזרינן יו"ט אטו שבת, ואף דברחיצה גזרו יו"ט אטו שבת כמ"ש לעיל בה' י"ו, וכן בזיעה אמרו דגזרו ביו"ט משום עוברי עבירה של שבת כדאמרו בשבת מ' ובתוס' שם, ס"ל לרב יוסף דרק התם לבד הוא דגזרו יו"ט אטו שבת משום שראו שרבו עוברי עבירה של שבת ואי לא הא לא קיימי הא אבל בעלמא בשארי דברים לא גזרו יו"ט אטו שבת, ולכן אזלי לשיטתם גם הכא דרבה ס"ל דבאבנים שיש בהן טירחא היינו טעמא דאסרי ב"ה משום דגזרי יו"ט אטו שבת, ורב יוסף דאתקיף עליה אזיל לשיטתו דלא ס"ל האי גזירה, ולכן הוכרח לומר דלב"ה ג"כ יש דין הוצאה ביו"ט עצמו, ולכן אסרי באבנים מדרבנן אבל מדאורייתא מותר משום מתוך, ולהתוס' גם מדאורייתא יש איסור הוצאה באבנים וכל דבר שאין בו צורך היום כלל, ובדבר שיש בו צורך קצת מותר משום מתוך, ולרבה לא אמרינן מתוך גם לב"ה, אלא דהוצאה מותרת לגמרי ביו"ט אלא דבאבנים אסרו מדרבנן גזירה יו"ט אטו שבת וכמ"ש

ועתה הלא א"ש הכל, דהנה בשבת קכ"ד כל הסוגיא רק אליבי' דרבה אזלי, דרבה מפרש למשנתינו שם דדבר שמלאכתו להיתר לצורך גופו לכ"ע מותר, ולכן פריך עליה מהא דתנן אין סומכין את הקדרה בבקעת, והא בקעת דבר שמלאכתו להיתר הוא ביו"ט וקתני אסור, ולכן משני שפיר לשיטתו דכיון דבשבת הוא דבר שמלאכתו לאיסור גזרינן יו"ט אטו שבת, וע"ז פריך ומי גזרינן והתנן משילין פירות ביו"ט אבל לא בשבת, ועל זה משני ומי לא גזרינן והתנן אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד, ור"ל אע"ג דבמשילין הוה הטעם משום הפסד ובהא דאין סומכין ליכא הפסד, וכן בהא דאין בין יו"ט לשבת איכא למימר דאיירי ג"כ במקום דליכא הפסד, מ"מ כיון דהטעם הוא דגזרינן יו"ט אטו שבת, ודאי דאין לחלק בין איכא הפסד או לא, דהרי בשבת בכ"ע אסור אף בדאיכא הפסד, ולזה אמר כדי שלא יקשה מהא דאין בין יו"ט לשבת אהא דמשילין, אמר רב יוסף הא ר"א הא ר' יהושע, ור"ל דר"י אף דאינו מתיר אלא במקום הפסד, מ"מ שמעינן מניה דהוא ס"ל דלא גזרינן יו"ט אטו שבת, דאל"כ אף במקום הפסד היה לו לגזור יו"ט אטו שבת, ור"א דאוסר אף במקום הפסד ע"כ טעמו הוא משום זה דגזר יו"ט אטו שבת, וכ"ש בהא דאין סומכין את הקדרה בבקעת דליכא הפסד, ולכן ההיא דאין סומכין ר"א היא ולא ר"י, ושפיר משני לה רבה לשיטתו הא דאין סומכין משום דגזרינן יו"ט אטו שבת, ואף דרב יוסף בעצמו לשיטתו לא ס"ל האי גזירה דיו"ט אטו שבת, מ"מ הכא אליבי' דרבה הוא דמשני לה, ור"פ ג"כ משני לה אליבי' דרבה ג"כ דס"ל בטעמי' דב"ה בהא דמוציאין קטן וס"ת משום דאין עירוב והוצאה ליו"ט אף שלא לצורך ואיסור טלטול אבנים לב"ה הוא רק דרבנן משום גזירה יו"ט אטו שבת, הא ב"ש הא ב"ה, ור"ל דלב"ש יש איסור דאורייתא בהוצאה ביו"ט עצמו בכל דבר שאינו אוכל נפש, ולכן לדידהו ודאי יש איסור גם בטלטול פירות דמשילין מדרבנן כמו בשבת, ולכן לדידהו אתיא הא דאין סומכין את הקדרה בבקעת ביו"ט שפיר אף דמלאכתו להיתר ביו"ט מ"מ גזרינן יו"ט אטו שבת בכל טלטול דאסור בשבת ושפיר משני לה רבה דגזרינן יו"ט אטו שבת, והא ב"ה דס"ל דאין שום איסור הוצאה ביו"ט ולא גזרינן ביה איסור טלטול אטו שבת אלא באבנים לבד משום טירחא, אבל במידי דלית ביה טירחא כמו במשילין פירות כיון דלית איסור בהוצאה לא גזרו איסור בטלטול אף שאינה לצורך היום כלל, ולדידהו ודאי סומכין את הקדרה בבקעת דבמידי דלית ביה טירחא לא גזרו יו"ט אטו שבת גם לרבה: