זיו המשנה חלק א קטז

גם בקלי ע"י שינוי, מכ"ש דמותר הגבול גם בשתית עבה ע"י שינוי, וכן פירש"י שם מפורש ע"ש וכן הוא ג"כ לדעת רבינו ודלא כהלח"מ גם בזה מ"ש ושתיתא עבה לכ"ע אסור, דלא כן הוא אלא גם לרבינו מותר לר"י בר"י השתיתא גם בעבה, וכל זה הלא מבואר בדברי רבינו שפסק בין בקמח בין במורסן בין בקלי בין בשתיתא כר"י בר"י, ואע"ג דבכ"מ הלכה כרבי מחברו שא"ה דסתם משנה שם סתמה כוותי' דר"י בר"י, וגם מעדות לוי שנהגו כר"י בר"י ולא היה חילא בידיה דרבי למיסר מדר"י בר"י, ולכן שפיר פסק רבינו כר"י בר"י בקמח ומורסן וכסתם משנה דנותנין מים למורסן אבל לא גובלין, ולכן גם לענין קלי פסק כי"א דברייתא דגובלין בשינוי מעט מעט וכר"ח דמוקי לה כר"י בר"י, ולכן שפיר פסק בשתיתא דברכה מותר אפילו בלא שינוי ובעבה מותר ע"י שינוי והכל כר"י בר"י, דהא דאמר ושווין שבוחשין את הקדרה הוא רק ברכה וע"י שינוי אבל עבה כלל כלל לא זה אינו אלא לרבי אבל לר"י בר"י גם עבה מותר ע"י שינוי כמו לרבי ברכה, וכמ"ש, ולפ"ז אין צורך ג"כ לדברי המ"מ שכתב דרבינו גריס בגמרא והא תניא ולא והאמרת, אלא דגם לרבינו הגירסא הוא והאמרת וכמ"ש כנלע"ד ודו"ק

פרק כב הלכה ב לפיכך גזרו שלא יכנס אדם למרחץ בשבת אפילו להזיע, וגזרו שלא ישתטף כל גופו בחמין כו', אבל פניו ידיו ורגליו מותר, בד"א בחמי האור גזירה משום מרחץ אבל בחמי טבריא וכי"ב מותר להשתטף בהן כל גופו ואסור לרחוץ במים חמין שבמערה מפני שהמערה יש בה הבל ויבא לידי זיעה ונמצאת כמרחץ, עיין לח"מ שכתב דברי רבינו מתמיהין לפי סוגיית הגמרא דפ' חבית דף קמ"ז שהרי בגמרא משמע שבמי מערה רחיצה אסורה שטיפה שריא הוא כר"ש כו' אבל לדידן דקי"ל כר"י דאסור להשתטף בחמין כו' נראה דבמי מערה אפילו שטיפה אסור, וכן מבואר בגמרא פ' כירה דבחמי טבריא אף רחיצה שריא כו', והשתא קשה בדברי רבינו תרתי, חדא דבחמי טבריא כתב מותר להשתטף, משמע דלרחוץ אסור, ובגמ' מוכח איפכא כו', ועוד דבמי מערה כתב אסור לרחוץ, דמשמע דלהשתטף מותר ובגמ' מוכח איפכא כו', ועוד קשה בדברי רבינו כו' איך אמרו בגמ' מני ר"ש היא, הא ככ"ע מצי אתי דע"כ לא אסרו התם אלא בחמי האור אבל מחמי טבריא לא אסרו להשתטף כו' עכ"ל: ונו

ונראה לע"ד לתרץ הכל בשתי פנים, פן א' אם נאמר דדעת רבינו הוא כדעת רש"י ותוס' לפרש הא דמי מערה בחמי האור, דעתו הוא זה, דכיון דבמשנה דדף קמ"ז כלל מי מערה וחמי טבריא בהדדי, ואמר בתרווייהו הרוחץ במי מערה ובחמי טבריא לשון דיעבד, ודייק מניה בגמ' הרוחץ דיעבד אין לכתחלה לא, שמעינן מזה דגם בחמי טבריא אסרו הרחיצה לכתחלה, (ודלא כדברי התוס' בזה שכתבו שם דלא אמר הרוחץ לשון דיעבד אלא בשביל מי מערה לחוד ע"ש). וא"כ ודאי הא דאמרו בדף מ' ראו שאין הדבר עומד להן התירו להן חמי טבריא, אינו אלא להשתטף ואליבי' דר"י דאוסר גם השטיפה בחמי האור, אבל לר"ש דמתיר השטיפה גם בחמי האור, לדידי' לא הקילו מידי בחמי טבריא, כי לא הוצרכה להתירה כלל לאחר שאסרוה כיון שלא אסרו הכל גם מתחלה והלא נשאר השטיפה בחמין להם והיה הדבר עומד ומתקיים שפיר, ולכן לדידיה הרחיצה נשאר באיסורי' בתרווייהו בין בחמי האור בין בחמי טבריא כמתחלה, והשטיפה מותרת בתרווייהו, ולכן המשנה שכללה חמי טבריא בהדי מי מערה שהוא חמי האור לאסור הרחיצה לכתחלה בשתיהן ולהתיר השטיפה בשתיהן, אוקמה בגמ' שפיר כר"ש, אבל לר"י ודאי חלוקין הן דחמי טבריא לבד הוא דמותרת השטיפה בהן ולא הרחיצה אבל במי מערה אסור גם השטיפה, ואין לומר לפ"ז דלר"ש לבד הוא דאמר הרוחץ דיעבד אין לכתחלה לא גם בחמי טבריא, כיון דלדידיה לא הקילו כלל בחמי טבריא, אבל לר"י דחזרו והתירו חמי טבריא התירו גם הרחיצה בהן כדמעיקרא קודם הגזירה, דודאי אין זה סברא כלל לומר דלר"ש דמיקל בחמי האור על ר"י בשטיפה יחמיר על ר"י בחמי טבריא ברחיצה, וגם דלפ"ז הלא יהיה פלוגתא רחוקה בין ר"י לר"ש בחמי טבריא, דלר"ש לא הקילו מידי בחמי טבריא על חמי האור, ולר"י הקילו טובא להתיר בהן בין השטיפה בין הרחיצה, לכן ס"ל לרבינו כיון דסתם משנה הוא לאסור הרחיצה בין בחמי האור במי מערה ובין בחמי טבריא ודאי דכ"ע היא, ולא אמרו דר"ש היא אלא רק במאי דדייקינן דלהשתטף שרי גם במי מערה שהוא חמי האור, ורק זה אתיא כר"ש, אבל לא לומר דכל לשון המשנה ר"ש היא, כי אדרבא ודאי לאו ר"ש היא, דהרי המשנה אמרה הרוחץ במי מערה ובחמי טבריא ונסתפג אפילו בעשר אלונטיאות לא יביאם בידו, ואלו ר"ש אמר בברייתא שם מסתפג באלונטית אחת ומביאה בידו לתוך ביתו, ומסיק שם בגמ' דדברי המשנה הוא דברי בן חכינאי ע"ש, וא"כ הרי ע"כ הכי כוונת הש"ס במאי דאוקמה תחלה כר"ש דבן חכינאי ס"ל בדין השטיפה כר"ש דמותרת אפילו בחמי האור אף ע"ג דבשארי דיני המשנה לא ס"ל כוותי' דר"ש, וא"כ ודאי גם הא דאמר לשון הרוחץ דיעבד אין לכתחלה לא גם בחמי טבריא, לאו דברי ר"ש לחוד היא אלא ככ"ע אתיא ואין חולק בזה, וא"כ ודאי מוכרח הוא דהא דאמרו בדף מ' דהתירו להן חמי טבריא, אינו לגמרי כדמעיקרא אלא דרק השטיפה לבד התירו להן ולא הרחיצה וכר"י

עוד נוכל לומר לפ"ז יותר בפשיטות, דהא דדף מ' דהתירו להן חמי טבריא, אתיא אליבי' דכ"ע, דלר"ש דשטיפה מותרת גם בחמי האור, א"כ בחמי טבריא התירו גם הרחיצה, אבל לר"י דבחמי האור השטיפה אסורה לא התירו בחמי טבריא כי אם השטיפה לבדה, וזה שמעינן ממתניתין דדף קמ"ז דאמרה הרוחץ דיעבד אין לכתחלה לא בין במי מערה בין בחמי טבריא, ודברי בן חכינאי הוא דס"ל כר"י בזה, אלא דלענין שטיפה ס"ל כר"ש דגם במי מערה שהוא חמי האור מותרת השטיפה, והוא דעת שלישית דס"ל דחמי האור וחמי טבריא שווין בכל דבר ולא הקילו בחמי טבריא מידי, אבל לדינא קי"ל כר"י דבחמי האור אסורה השטיפה, ובחמי טבריא הוא דהתירו השטיפה ולא הרחיצה, ולכן פסק שפיר רבינו הכי, ואמר אבל בחמי טבריא וכי"ב מותר להשתטף בהן כל גופו, ומסולק בזה קושיית הלח"מ הראשונה בפשיטות

גם קושייתו השניה נלע"ד דיש ליישב בפשיטות, דהנה הרי גם בלאו קושייתו עיקר דברי רבינו בזה אין לו הבנה לכאורה מאי דהוצרך להשמיענו דאסור לרחוץ במים חמים שבמערה, פשיטא והלא הוא חמי האור וכבר זכר איסורו אפי' בבית וכ"ש כשהן במערה, וכי יש סברא לטעות ולומר דחמי האור כשהן במערה יהיו עדיפין מכשהן בבית, ועוד דאמר בטעמו מפני שהמערה יש בה הבל ויבא לידי זיעה ונמצאת כמרחץ, ור"ל ומחמת זה גרועין הן מחמי האור שבבית, והרי גם בבית שאין בה הבל אסרו הרחיצה, והרי שאיסור הרחיצה במים חמין היא מצד עצמה ולא משום זיעה

לכן מוכרחין אנו לומר ע"כ דהא דאמר רבינו ואסור לרחוץ במים חמין שבמערות, קאי על היתר הרחיצה שזכר מקודם בחמי האור, שאמר אבל פניו ידיו ורגליו מותר, ע"ז קאי ואמר ואסור לרחוץ גם פניו ידיו ורגליו במים חמין שבמערות, ואמר שפיר בטעמו מפני שהמערה יש בה הבל ויבא לידי זיעה ונמצאת כמרחץ, ור"ל דהא דהתיר מקודם לרחוץ פניו ידיו ורגליו ודאי הוא רק בבית אבל בבית המרחץ הרי גם הכניסה אסור משום זיעה, וכמ"ש רבינו מקודם לפיכך גזרו שלא יכנס אדם למרחץ בשבת אפילו להזיע, ואפילו אם נכנס לטייל במרחץ ג"כ אמר רבא בגמרא שם דדוקא של כרכין שרי אבל דכפרים לא דכיון דזוטרין נפיש הבלייהו, ותדע דאטו רב דמתיר לרחוץ כל גופו אבר אבר בחמין שהוחמו מע"ש, הוא מתיר גם במרחץ, אתמהה הרי עיקר גזירת מרחצאות הייתה על חמין שהוחמו מע"ש משום דהתחלו הבלנין להחם בשבת ואומרים מע"ש הוחמו כדאמרו,