זכרו תורת משה עג

שחברותיה אומרים צריכה אין מחללין אבל אם רופא אומר שצריכה מחללין, ומז' ואילך הרי היא כחולה שאין בו סכנה ומותר לעשות צרכיה ע"י נכרי עד שלשים יום

נד דין חולה שאין בו סכנה: (א) חכמים גזרו מלעשות רפואה בשבת אפי' דבר שאין בו משום מלאכה או שמוכנת מערב שבת דאם נתיר לו לעשות רפואה המוכנת מע"ש יטעו לומר שמותר לשחוק הסמנים בשבת וחייב משום טוחן ואם ימרח רטיה חייב משום ממחק: (ב) מי שיש לו מיחוש בעלמא אע"פ שכואב לו הרבה אם מתחזק והולך כבריא אסור לעשות לו שום רפואה אפילו ע"י נכרי ומי שחושש בשניו ומכל מקום הולך כבריא שדרך רפואתו ליקח חומץ כיון דמוכח מלתא שעושה משום רפואה שאין דרך לשתות חומץ לכן אסור ליקח חומץ בפיו ולפלוט וה"ה יין שרף לא ישהנו בפיו ויפלוט ואפילו לשהות ואח"כ יבלע אסור ובמקו' צער גדול אפשר לסמוך ביי"ש דמותר להשהותו ולבלוע אח"כ או אפי' להפליט כיון דיי"ש הוא משקה גמור לכל לא מחזי כ"כ לרפואה וכ"ש דאסור ליתן על השן נעגעליך או שפירוטיז וסובין חמין דכ"ז מוכח שהוא לרפואה אם לא דכאיב לי' טובא שמצטער כל גופו כדלקמן וכן החושש בגרונו במיחוש שהכל יודעין שאין בו שום ספק סכנה שנוהגין לערערו במיני משקין אסור וכן אסור לרחוץ העין ביין או רוק תפל אבל אם אינו יכול לפתוח העינים מותר ללחלחן ברוק תפל שהרי אינו עושה רפואה רק לפתוח העיני' וכן מי שנגפה ידו ורגלו אסור ליתן עליו חומץ או יין אם לא שנעשה ע"י ברזל או על גב ידו או על גב רגלו דזה דינו כחולה שיש בו סכנה ומותר הכל: (ג) רטיה שנפלה ע"ג כלי או שהוחלקה ממקומה יחזירנה כיון דמלתא דלא שכיח לא גזרו ומגלה מקצת רטיה ומקנח פי המכה וחוזר ומגלה קצה השני ומקנחה ובלבד שלא יקנח הרטיה שהוא ממרח, ומכה שנתרפא נותנין עליה רטיה שאינה רפואה אלא שמשמרה שלא יסרוט בבגדיו וכן מותר להניח חתיכות בגד חדש יבש שאינו מרפה או אפילו ישנים שכבר היו על המכה אבל בגד ישן שלא היה על מכה מעולם אסור שהוא מרפא וכן מותר להניח עלים על העין או מכה לקרר אבל עלים שמרפאים אסור ומעבירין גלדי מכה וסכין אותה בשמן אבל לא בחלב מפני שנימוח: (ד) חולה שחלה כל גופו או שיש לו כאב גדול ומצער כל גופו עי"ז אע"פ שהולך כנופל למשכב דמי ומותר לעשות כל רפואות ע"י