זכרו תורת משה סד

לדבר מותר לדבר אף בלשון חול אבל מה שאינו צריך לא יועיל מה שידבר בלה"ק ואסור לומר דבר פלוני אעשה למחר או סחור' פלוני אקנה למחר גדולי הפוסקים אוסרים ללמוד בשבת אפי' ספרי חכמות ואינו מותר ללמוד רק דברי תורה ומ"מ מי שיש לו חוב אצל נכרי ונודע לו בשבת שילך מן העיר ואפשר שלא ישוב מותר לילך בשבת לקבול עליו להמושל כיון שהוא הפסד ברור וכן בכל מקום פסידא מותר לדבר צרכיו: (ב) ודוקא דיבור אסור אבל הרהור מותר לפיכך מותר לומר לחבירו או לנכרי הנראה וטוב בעיניך שתוכל לעמוד עמי לערב אעפ"י שמתוך כך מבין שצריך לו לערב לשוכרו דאינו אלא כהרהור אבל לא יאמר לו היה נכון עמי לערב דזה דבור ממש וכן מותר לומר לחבירו לעיר פלוני אני הולך למחר בא עמי שהרי יש למצוא היתר בשבת אם הי' שם מחיצה אבל לא יאמר אני נוסע למחר שהרי א"א למצוא היתר ליסע בשבת וכן מותר לומר לחבירו שילך לאיזה מקום להביא לו משם דבר שאינו מוקצה שהרי יש למצוא היתר בשבת שיביאנו אם הי' שם מחיצות: (ג) אסור לקרות בשטרי הדיוטות דהיינו שטרי חובות וחשבונות ואפי' לעיין בהם אסור, וכן באגרת שכתוב בו עסקי משא ומתן אסור לקרות בו

מח דין אמירה לעכו"ם (א) כל דבר שאסור לעשות אסור לומר לעכו"ם לעשות ואפי' לומר לו קודם שבת שיעשהו בשבת וכן אפי' לרמוז לו בידיו או שיאמר בל' שיבין שיעשה זאת כגון הרוצה שיסיר הפחם מן הנר שקורין שנוצין לא יאמר קנח חוטמך וכיוצא בו, כ"ש בל' ציווי אסור אבל מותר לומר לו שלא בל' ציווי כגון שיאמר חושך בבית וכן כשמביאין לו אגרת חתומה מותר לומר אינו יכול לקרות וכן מותר לומר לו אחר שבת למה לא הסרת הפחם וכן למה לא כבית הנר כדי שיבין שלשבת הבאה יכבה הנר וכן מותר לומר לו למה לא הרבית נרות כדי כשיראה בשבת הבאה שצריכים לנרות יותר ידליק אבל אסור לומר לו למה לא הדלקת הנר במקום חושך שהרי אפי' כשהדליק מעצמו אסור להנות ממנו דדוקא כשיש נר דולק כבר אלא שהנכרי מוסיף עוד נר מותר להנות ממנו: (ב) מותר לומר לו שיטול נר דלוק ולילך עמו למקום אחר שאין זה אלא טלטול וכן בארצות הקרות מותר לומר להחם הבית דהכל חולין הן אצל הצינה אבל אם אינו קר רק מחמת תענוג אסור: (ג) סחורה