זכרו תורת משה סב

מותר להעמידנה במים ולסוך מכתה בשמן וכן מותר להקיזה דם ע"י עכו"ם אם היא חולה אבל אם היא בריאה רק כדי שתאכל בטוב שקורין פראווען אסור. (ו) אסור ליתן מים על גבי סובין ומורסנין דכיון דלאו בר גיבול הוא י"א דתיכף כשנתן המים חייב כדלעיל במלאכת לש אם לא בשעת הדחק מותר ע"י עכו"ם אבל ע"י ישראל אסור ואם אי אפשר ע"י עכו"ם אם כבר נתן מים מערב שבת אזי מותר להוליך בכף או במקל שאינו מוקצה ויוליכנה שתי וערב ויערה מכלי אל כלי עד שיתערב אבל לגבל בשבת הוא מלאכה מה"ת כדלעיל במלאכת לש: (ז) אסור לחתוך תבן דק דק שקורין סיעצקע ואפי' ע"י גוי אסור דהוי כטוחן ומכל מקום אם עשה מותר ליתן לבהמה, ומותר להעמיד בהמה על עשבים מחוברי' שתאכל דלא אסרה תורה רק שלא לעשות מלאכה בבהמה מפני שיש לה צער אבל זה אדרבא נייח הוא לה אבל אם קצר עכו"ם עשבי' בשבת אסור להעמיד בהמה על גבי העשבי' ממש שתאכל דגזרינן שמא יטול בידו ויתן לה נמצא שטלטל מוקצה אבל מותר לעמוד בפניה שלא תוכל לנטות ותלך לשם ותאכל ממילא וכן מותר לומר לגוי שיתן העשבי' שקצר לבהמה ואם קצר בשביל ישראל אם הבהמה יכולה לילד לשם ולאכול מותר לומר לו שיתן לבהמתו אם אין לה מה לאכול ובשעת הדחק שאין לבהמה שום דבר לאכול מותר לומר לגוי לקצור עשבי' משום צער בעלי חיים וכן מותר לומר לנכרי לחלוב בהמתו משום צער בעלי חיים רק שהחלב אסור לטלטל בו ביום משום מוקצה וכן להמרות האווזות שאינן יכולים לאכול מעצמם אי ליכא נכרי או קטן והכל משום צער בעלי חיים ולכן אינו מותר רק פעם א' ביום: (ח) אם נפלה לגומא שבחצר מותר להוציאה אפי' ע"י ישראל דאין כאן אלא איסור מוקצה אבל אם הגומא ברשות הרבים מותר ע"י גוי: (ט) אם נותן שבולת שועל או שאר מיני דגן לבהמה לא ימדוד במדה אלא משער באומד דעתו וצריך ליזהר מאוד שאם נוטל בכברה שלא יכבור שיפול המוץ דהוא מלאכה דאורייתא מרקד אבל כשאינו כובר בכוונה אע"פ שנוטל בכברה והמוץ נופל דרך נקבי הכברה כיון שאין מתכוין לכך מותר כדלעיל במלאכת מרקד: מו מדין עשיית חפציו

כתיב (א) וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר.