זכרו תורת משה נד

אסור לעשות פתילה שקורין צעפיל מן בורית או חלב שחותכין אותו לפי מדתו או מכל דבר לחולה שאין בו סכנה דהוי תיקון מנא: (כג) כל השמעת קול של כלי שיר אסור שמא יתקן כלי שיר ולכן אין מטפחין יד על יד ולא מרקדין: (כד) כל גמר מלאכה בין בכלים ובין בכל דבר נקרא מכה בפטיש ולכן הנוטל מן הבגד החוטין התלוין בו או הקסמין הנארגי' בו בלא כוונה אם מתכוין ליפות הבגד חייב. והמוציא חוטין שהחייט תופר בבגד לפי שעה לחבר החתיכות שקורין שטריגעווען חייב: (כה) כל דבר שא"א להשתמש בו בלא תיקון זה אסור לעשות התיקון שהרי מתקן מנא ואפי' דבר מאכל כגון ששכח להפריש חלה מע"ש כיון דאסור לאכול אם יפרוש עכשיו נמצא מתקן. ומ"מ מותר לאכול החלות בשבת אלא כיצד יעשה יניח חתי' מן החלות עד מוצאי שבת ואז יטול חלה: (כו) וכן אסור להטביל כלים חדשי' אא"כ ראוי למלאות בו מים כגון קדירה וצלוחית ימלא מים מן הבאר ועלתה לו טבילה או יתננה במתנה לעכו"ם ויחזור וישאלנה ממנו ומ"מ אם א"א בכ"ז מותר לטבול: (כז) ואסור ליטול קיסם לחצוץ בו שיניו ואם קטמו בסכין חייב דהוי תיקון אבל קש וכיוצא בו שהוא מאכל בהמה אין בו משום תיקון כלי ומותר לקטמו אפי' כסכין: (כח) אסור לעבור על פראם או לכנס לספינה אם אינה קשורה ביבשה כ"ז גזרו שמא יעשה חביות של שייטין אם לא לצורך גדול: (כח) אסור להדיח כלי מאכל לאחר שאכלו סעודה ג' בערבית, ושחרית מותר שהרי זה לצורך שבת וכלי שתיה מותר להדיח כל היום דאין קביעות לשתיה ומ"מ בשבולת שועל או חול ועפר אסור להדיח

מג לז לח המכבה והמבעיר (א) אפי' כל שהוא חייב וכשיש דליקה ח"ו ויש לחוש אפי' חששה רחוקה שיהיה עי"ז סכנות נפשות כגון חולה או תינוק או ישן מותר לכבות אבל כשהדליקה ביום ואין בזה משום סכנות נפשות בשום אופן אסיר לכבות, ולהציל מה שבבית כ' האו"ה דיכול להציל כל דבר דאי לא שרית לי' אתי לכבויה לפי שאדם בהול על ממונו ויכול להציל אפילו מעות ושארי דברים המוקצים ואפילו שאר איסורי דרבנן ודוקא איסור דרבנן מתירין אבל לחפרן בקרקע ולחלל שבת בשום מלאכ' דאורייתא אסור ודוקא אשתו ובניו שהם בהולים הרבה אסורים להציל אבל שאר בני אדם שאינם בהולים כ"כ מותרי' להציל בשבילו כל דבר מוקצה אבל שאר איסור דרבנן מסתפק