זכרו תורת משה לח

אבל מותר להשתין ע"ג עשבים שזה אינו מגדל ולכן טוב להחמיר שלא לאכול בגנות בשבת ובלא"ה יש שם עוד איסור דאסור לטלטל בגינה כדלקמן סימן מ"ח: (ב) יזהר שלא ישליך זרעים במקום ירידת גשמי' ואם משליך לתרנגולי' לא ישליך אלא כשיעור שיאכלו בו ביום אם לא שהוא במקום דריסת רגלי אדם מותר דאין סופן להצמיח: (ג) אסור מה"ת לשרו' חטי' ושעור' ושאר זרעים במים שידוע שהם מצמיחי' עי"ז אם לא מה שצריך ליתן לבהמתו תיכף: (ד) אסור להעמיד ענפי אילנו' או פרחי' שקורין קוויטין או צאצקע במי' בשבת אבל אם אין בו פרחים מותר להחזירו במים אבל אסור להוסיף מים: (ה) הנוטל כלי שגדלי' בו בצלי' וכיוצא בו או אילן העומד בבית ומעמיד בחצר או בגינה חייב דהוי זורע שמתחילה לא היה לו יניקה מן הקרקע ועכשיו יונק מן הקרקע. ודע דהזורע כל שהוא חייב

יג ב החורש (א) ידוע שכוונת החורש לרפיא ארעא. וגם להשוו' הגומו' כדי שיהי' המקום שווה, ולכן החופר בשדה או העושה חריץ בקרקע אפילו קטן מאד, וכן אם הי' גבשושית קטנה (ר"ל הר קטן) ונטלה או שהי' גומא קטנה ומלאה בעפר כ"ז בשדה חיייב משום חורש וכן כל דבר שעושה ליפות או להשוות הקרקע הוא תולדו' חורש כגון המזבל שדהו או מסקל אבני', ולכן אסור לפנו' בשבת בשדה שנחרשה ועומד' לזריע' שמא יבא להשוות גומא

יד ג הקוצר (א) בין שקוצר בכלי או תולש ביד אפי' כמיהין ופטריאו' (שקורין שוועמליך) או עשבי' הגדילי' על עצים ואבנים התלושים או בדלי ששואבין בו וכן צרור שעלו בו עשבים התולש חייב וכל העיקר דבר מגידולו חייב משום קוצר והנוטל דג חי מן הספל מים י"א דחייב משום קוצר וכן אסור לחלוש בפיו: (ב) הנוטל כלי העומד בחצר או בגינה וגדילי' בו זרעי' או אילן ומניחו על דף בענין שמפסיק יניקתו מהקרקע חייב וכן בצלי' שנשרשו בחול או בעליה אסור לתלוש דהוי תולש וכן אסור לתלוש חלת דבש מן הכוורת דהוי כתולש ואסור לאכול בשבת כדין המבשל בשבת, ואם תלש מע"ש ורסקן אז דבש הצף שם מותר לאכול בשבת כדין המבשל בשבת (ג) מטעם זה עשו חכמי' סייג וגזרו שאסור לעלות באילן או להריח בפירי שהיא מחובר או להניח