זכר ישעיהו (רמב"ם) פט

הקונה והמקנה. אבל ביבמה שנפלה וכו' הרי בדידה תליין הקידושין והוא אינו מעכב כ"כ ורק רצונה גרידא הוא העיקר והיא אדעתא דהכי לא נתקדשה אח"ד התוס'. והנה כל זה שייך שפיר בקידושין דעלמא דמתקדשת לרצונה והסכמתה הוא העיקר. לכן יש מקום לומר אדעתא דהכי לא נתקדשה משא"כ גבי מלך שניתן לו רשות לבחור נשים כל מה שירצה ואין למחות בידו כמ"ש רבינו לקמן פ"ד (ועי' מ"ש לקמן פ"ג דין ב' בשם התוספתא). ויש ליתן טעם בדבר לפי שמוטל על כל ישראל להיות ציית לו בכל אשר יצוה והממרה הוא נידון כמורד (עי' לקמן פ"ג ה"ח) לכן היא מחוייבת להתקדש לו ורצון כל אדם בטל מפני רצונו. ע"כ לא שייך לומר באשה זו שנתקדשה למלך דאדעתא דהכי לא נתקדשה. הן לא נשאל לנערה את פיה על. איזה תנאי היא מסכמת אך הוא אמר ויהי. וגבי מלך אין מקום לשום תנאי מצדה רק מצדו ולק"מ:

ואם נבא ליפות הענין במעשי אורג בדרושי הכתובים כמין חומר. הנה יש ליתן תבלין ולבאר המשך הכתוב האמור אל דוד. ואתנה לך את בית אדוניך ואת נשי אדוניך בחיקך ואתנה לך את בית ישראל ויהודה ואם מעט ואוסיפה לך כהנה וכהנה. ויש לדקדק מה זה שהוסיף עוד ואתנה לך את בית ישראל ויהודה. ולפי דברינו קישור המאמר הכי הוא כי נתן הנביא הודיע בזה לדוד שיעור סכום הנשים שהותרו לו ואסור להוסיף על י"ח וכדדריש הש"ס מכתוב זה. ואמנם הי' הנביא חושש כיון שאמר לו לדוד ואת נשי אדוניך בחיקך והיינו הראויות לו מיכל ומירב. אבל לא נשי המלך ממש שהם אסורות לכל העולם (כמו שפי' רבנן) וא"כ פן יעלה על לבב דוד לשאול כקושייתנו אי הכי נפל פותא בבירא ונימא בכל אלמנות מלך אדעתא דהכי לא קדשה א"ע ונתעקרו הקידושין למפרע. ואגלאי מלתא שלא היתה כלל אשת המלך (והא שנאסרו לו נשי שאול אולי בשעת קידושין נתרצו בפירוש אעפ"י שיהיו עגונות אח"כ לא יתבטלו הקידושין). ולפ"ז יהי' לעצמו מורה היתר להוסיף נשים על י"ח על סמך דכשימות יתעקרו הקידושין למפרע ולא היו לו נשים כלל. לזאת למען להוציא מלבו היקש מוטעה הזה הוסיף לו הנביא לאמר ואתנה לך את בית ישראל ויהודה. כלומר יש לך רשות ליקח נשים מכל בית ישראל ואין מוחה בידך ולאו ברצון האשה תליא מלתא. לכן אין מקום לומר דאדעתא דהכי לא נתקדשה וכמו שתירצנו לעיל. וזהו פרפרת יפה בס"ד ואע"פ שהוא בדרך רחוק בעניני הכתובים. הנה לפי שמצאנו כהאי ענינא בגמרא שפירשו מחלוקת דוד ושאול בדיני קידושין. הנה אמינא הואיל דאיכא כה"ג רמיזא באורייתא ניתן רשות לכל תלמיד לסלסל ולפלפל כיוצא בזה וכבר ראינו להגאון פר"ד שהוסיף כהנה וכהנה ויגדיל תורה ויאדיר:

(תי' אחר) ואמנם בדרך יותר מרוח וברור נראה לתרץ קושייתינו דלא שייך בנ"ד לומר בה אדעתא דהכי לא קדשה א"ע ונתעקרו הקידושין למפרע. דמאי אהני לה בזה הא אף אי נימא שנתבטלו הקידושין סוף סוף מידי פילגש לא יצאה שהרי היתה מיוחדת לו וא"כ עדיין לא תהי' לה גאולה דהא אפי' אם לא היתה רק פילגש מ"מ אסורה היא לעולם (הגם שיש לפקפק קצת עפמ"ש לעיל דפילגש מלך מותרת למלך אחר). והואיל שלא יהי' לה תועלת ע"י כך שיתבטלו הקידושין שוב הדרינן למילתא והקידושין בחזקתן והיתה אשת איש מקודם והשתא אלמנת המלך וא"ש:

ג ובהא דכתב רבינו אפי' גרושתו של מלך אינה נשאת הנה בבבלי לא נזכר גרושה. והכ"מ כתב דכיון דמשום כבוד המלך הוא דאלמנתו דתנן לאו דוקא דה"ה גרושתו. והנה לענין כהן גדול דכתב רבינו (בפ"ה ה' כלי מקדש) דאם גירש אשה מותרת לשאר העם. פי' הלח"מ כאן דלמידין כמו כן ג"כ להתירא מדמצינו דאלמנת כה"ג מותרת לעלמא מסתבר דה"ה גרושתו. אך לפי דברינו לעיל יש לסייע הך דינא דבע"כ גרושת כה"ג מותרת. דאל"כ שוב יקשה נימא כשמגרשה בגט הרי יתבטלו הקידושין למפרע דאדעתא. דהכי לא נתקדשה להיות נאסרת אחר גירושין על כל העולם ובזה שוב לא שייך לתרץ השני תירוצים דלעיל. הא' לא. כיון דלכה"ג אין רשות כלל לבחור לו אשה לרצונו ולא לרצונה. שהרי הוא כשאר העם ולא דמי למלך שאסרה תורה למרות פיו. והתי' הב' ג"כ ליכא. כיון דגבי כה"ג לא שייך פילגש שהוא רק גבי מלך וכמ"ש רבינו. והואיל דליכא לתרוצי הכי הרי קושייתינו בתוקפו. אלא ודאי דגרושת כה"ג מותרת לעלמא. ונדבר אי"ה עוד בזה שם במקומו ונשוב לענינינו:

הנה לענין גרושת מלך נזכר כן בירושלמי כמו שהביא הלח"מ. ואמנם יש להוכיח הכי ג"כ ממתני'. מדאמר להו ר"י לרבנן מלך נושא אלמנתו של מלך דכתיב ואתנה נשי אדוניך בחיקך. ואי נימא דגרושה מותרת מאי ראיה היא דלמא איירי קרא בנשי שאול שנתגרשו ממנו בגט דמותרות אפי' לעלמא. אבל אלמנת מלך אסורה אפי' למלך. (ואע"ג דגרושה בזויה עי' תוס' כתובות (דף צ"ז רע"ב) ומאי הבטחה הוא למלך ואתנה נשי אדוניך שנתגרשו. הנה מ"מ שבקי' לקרא דדחיק ומוקים אנפשי'). א"ו דאין נ"מ בין גרושה לאלמנה. ויש לדחות זה בדרך פלפול דמש"ה לא מוקמינן להאי קרא דואתנה נשי אדוניך דבגרושה איירי. דא"כ אמאי בעינן קרא (בילקוט פרשת אמור רמז תרכ"ט) אשה גרושה וגו' כי קדוש הוא. הוא ולא מלך. ותיפוק לי' מהכא דהלא דוד מלך הי' ואעפ"כ ניתנו לו נשי שאול שהיו גרושות בודאי. דאלו אלמנה הרי היו אסורות משום אלמנת מלך. כן י"ל לכאורה אבל זה אינו דאין למדין מדברי קבלה. וראיתי בתוס' רי"ד קידושין פ"ק בהא דשאיל הש"ס מיתת הבעל מנ"ל דמתרת. הקשה לילף מהך קרא דואתנה וגו' ואת נשי אדוניך בחיקך. ותי' לפי שהם דברי קבלה. אך למ"ש הרי הי' אפשר למידחי דלמא ע"י גט ולא אלמנות היו. וגם בלא"ה הרי מפרשין חכמים להאי קרא על מיכל ומירב. ואין להאריך:

פרק שלישי הלכה ב'. לא ירבה לו נשים מפי השמועה למדו שהוא לוקח עד שמונה עשר נשים בין הנשים והפלגשים הכל שמונה עשר. ואם הוסיף אחת ובעלה לוקה. ויש לו לגרש ולישא אחרת תחת זו שגירש ע"כ:

א הנה הראב"ד השיג עליו ואמר דאין פילגשים מן המנין ודייק הכי ממשמעות הכתוב. והכ"מ מתרץ שיטת רבינו והוכיח הכי ממה שאמרו בא וראה כמה קשין גירושין שהרי דוד התירו לו לייחד ולא התירו לו לגרש. ופי' רש"י ליחד עם אבישג ולא התירו לו לגרש אחת מי"ח וישאנה ואם כדברי הראב"ד שפילגשים יכול ליקח יותר, למה להו למישרי יחוד נינסבה לפילגש. אלא ודאי דאף פילגשים מן המנין את"ד הכ"מ. ולכאורה אין ראייתו מכרעת דאפשר לומר דאבישג לא היתה מתרצית שיקחנה בתורת פילגש רק או בתורת אשה גמורה או רק ביחוד ולא להיות נבעלת לו. ואמנם לקמן מדברי רבינו (בפ"ד הל' ד') משמע שברשות המלך לקחת לו נשים מכל אשר יבחר ואין ביכולת למחות לו. שכתב וכן לוקח מכל גבול ישראל נשים ופילגשים. הגם כי ממשמעות הכתוב בפרשת המלך בספר שמואל אין זה מבואר שברשותו לקחת לנשים רק שיכול ליתן אותם לרקחות וכו'. ואמנם בתוספתא פ"ד דסנהדרין מפורש כן וז"ל בורר לו נשים מכל מקום שירצה. הרי משמע שרק ברצונו תליא מלתא ולא היתה אבישג יכולה לעכב. א"ו רק משום שהיו לו כל הי"ח נשים וש"מ דפילגשים מן המנין. איברא שיש להביא קצת ראיה לדעת הראב"ד מלשון הכתוב ברחבעם (ד"ה ב' י"א) נשים שמונה עשרה נשא ופילגשים ששים. אך מזה אין קושיא לרבינו די"ל דרחבעם עשה שלא כתורה: