זכר ישעיהו (רמב"ם) נג

לעשותה כעת. אך כשיעבור עתה עליה ולא יעשנה הנה אח"כ לא תהי' עוד המצוה הלזו מצויה אצלו וסמוך לו לעשותה תיכף בעת שירצה כמו מקודם רק יתרחק ממנה ותהי' נדחית ממנו בהכרח עד שתגיע אליו שוב שנית. הנה זהו בכלל אין מעבירין על המצות. ואין נ"מ בין מצוה אחת ובין שתי מצות. דאנו אומרין לו איך תוכל עתה לעבור על המצוה שבאה לידך ולא תעשנה הלא אח"כ כשתעבור תהי' נדחית ממך בהכרח ולא תוכל לעשותה עוד תיכף כשתרצה. רק תמתין עד שתבא לידך שנית. וזהו אסור משום דאין מעבירין עה"מ:

והכי דייק לישנא דאין מעבירין ר"ל אם תלך ממנה ולא תקיימנה כשבאה לידך. הנה כבר עברת עליה והרחקת אותה תחת אשר מקודם היתה קרובה אליך. ובידך לעשותה. והיטב סמך רש"י הא דאין מעבירין עה"מ לדרשת המכילתא ושמרתם את המצות קרי בי' המצות אם באה מצוה לידך אל תמתין שתחמיץ ותיישן. ר"ל דאם הוא עובר עליה הרי בזה נתישנה דאין עוד סיפק בידו לעשותה תיכף כבתחלה:

ועיין עוד בפירש"י מסכת ר"ה (דף י"ז ע"א) ד"ה המעביר על מדותיו כמו אין מעבירין עה"מ. אין מעבירין על האוכלין מניחן והולך לו עכ"ל. ומבואר ג"כ כמ"ש. כגון הכא במקרא מגילה כשמגיע י"ד אדר ראשון הרי יש לך לקרותה:

שאם לא עכשיו אימתי תוכל לקיים זאת. הלא בע"כ תתרחק ממנה ולא תוכל לקרותה תיכף כשתרצה רק עד בא י"ד אדר שני. וכן ביומא (דף ל"ג) גבי דישון מזבח הפנימי קודם להטבת חמש נרות. דמכי עייל במזבח פגע תחלה. וע"כ כשיעבור מעל המזבח עד שיגיע למנורה יתרחק בינתים מהמצוה. וכן התם לענין הא דלא מעבירין דרעא אטוטפתא משום אין מעבירין עה"מ היינו משום כשתפגוש תחלה בזרוע הרי יש לך לקיים מצות תפילין של יד. שאם תעבור מזה להניח של ראש קודם (או לפי' ר' אלי' לענין חיוב משמוש תפילין איירי) הנה תעבור ממך ביני וביני המצוה לגמרי. וכמו כן התם ביומא פ' הוציאו לו שהבאתי לעיל דמדינא בהא קרן דפגע ברישא בהאי עביד ברישא משום אין מעבירין עה"מ היינו דכשעובר מאותו קרן שפוגע בו תחלה עד שיגיע אל קרן השני אין בידו לעשות כלל (ואעפ"י שזהו רק זמן קצר למאד ממילא מובן שאין חילוק בזה בין ירח ימים מאדר ראשון לאדר שני ובין רגע אחד להליכה מקרן ראשון לקרן שני. וכן הוא מוכרח בענין לכל הפירושים). וגם בהא דמנחות (דף ס"ד ע"ב) דמצוה להביא העומר מן הקרוב דאין מעבירין עה"מ. היינו שעד שיבא לשדה אחרת הרחוקה לא יוכל לקצור קודם שיגיע לשם. (והך מן הקרוב הנאמר במשנה. הכוונה משדה הקרובה שביכרה ולא יעבור לשדה רחוקה. אבל אין הכוונה שיהי' מחוייב אף באותה שדה הקרובה לקצור מאותו צד הסמוך לירושלים. דאין בזה משום אין מעבירין על המצות הואיל דבכל רגע יוכל להתחיל ולקצור. ואין בכה"ג רק משום זריזות וכמו שיבואר להלן) ועי' בכורות פ"ק (דף ז' ע"א) מטמא לא קאמר אלא מן הטמא. כלומר מטמא משמע מענין הטומאה שבגוף פלוני ולכן היו מי רגלים מותר. אבל מן הטמא משמע מן גוף פלוני שהוא טמא ולכן מי רגלים אסור עיי"ש ודוק. ולפ"ז גם כאן הרי ממקום קרוב לא אמרו רק מן הקרוב. ומשמע מן שדה פלונית שהיא קרובה:

והנה בכל הנך מקומות שמצינו לחז"ל שאמרו משום אין מעבירין עה"מ (וכולם העברתי למעלה אחת אחת ואין עוד זולתם) הוא רק כמו שביארתי שיש הפסק זמן בינתים ונמצא שהוא מניח המצוה ועובר ממנה להלאה ומתרחק ממנה. אבל היכא דאף כשהוא מניח את המצוה ואינו מקיימה היא עדיין קרובה אליו בכל רגע ורגע כבתחלה. הנה הוא ברור דלא שייך בזה משום אין מעבירין עה"מ. דאיך נקרא זאת העברה הלא לא עבר ממנה כלל. והרי הוא קרוב אליה כמו ברגע הראשונה שבאה לידו. אבל זהו רק משום זריזות ועל כזה אמרו חכמים זריזין מקדימין למצוה. היינו שאין לו לאדם להתעצל מלקיים המצוה מיד כשבאה לידו ואע"פ שלא תפסיק עמידתה אצלו ובידו לקיימה תיכף כשירצה כמו בשעה ראשונה. מ"מ אין בזה זריזות. כגון במצות מילה שיש למול בבוקר. ואעפ"י שגם אם לא ימול תיכף בבקר הלא בידו למול בכל שעה ושעה כמו ברגע הראשונה. בכל זאת אין לו להתעצל דזריזין מקדימין למצוה. וכן הוא בבדיקת חמץ וכדומה. וניחא השתא גבי ערי מקלט שנשתבח מרע"ה בכך שהראה זריזות יתירה. דהתם הרי אין כאן משום אין מעבירין עה"מ דהא הי' בידו לקיים המצוה כל שעה ושעה ולא עבר ממנה. רק אעפ"כ בכה"ג משום זריזות יש כמ"ש. ואעפ"כ מדה יתירה הי' כאן גבי מרע"ה הואיל שלא היתה המצוה שלימה רק מקצת המצוה וכמ"ש ולא מצינו בכה"ג משום זריזין מקדימין (רק אין מעבירין וכו' דעדיף יותר מצינו אפילו במקצת מצוה כמ"ש):

(עפ"י הנ"ל תי' ברור לקושי' התוס' הנ"ל) ג ונשוב לענינינו בישוב קושיית התוס' דילן אשר בגלל הדבר הזה הארכנו עד הנה. הנה הם רצו לדמות כמו דמצינו נתינת ההזאות בקרן דפגע ברישא משום אין מעבירין וכו' ה"נ נימא דמחוייב לשפוך השיריים על יסוד מערבי דפגע ברישא משום דאין מעבירין עה"מ. אבל לפ"מ שביררנו לא דמי כלל:

דבשלמא הזאות הדם על הקרנות הרי אינו כשר רק מקום הקרן גרידא וכשעובר ממנו תו לא יוכל להזות עד בואו לקרן השני. משא"כ גבי שפיכת שיריים על היסוד הרי ידוע הוא שהיסוד הי' מקיף במזבח החיצון סביב סביב בלי הפסק ואפילו לרב דאמר חלקו של יהודא לא הי' לו יסוד מ"מ הי' היסוד על פני כל רוחב מערבי וצפוני ועוד אוכל בדרום אמה ובמזרח אמה עי' זבחים דף נ"ג ע"א) והואיל שכן הרי אין כאן כלל משום מעביר עה"מ. דהא אף כשלא ישפוך תיכף ביסוד מערבי וילך ליסוד הדרומי אין בכך העברה מהמצוה:

דהא כל משך הליכתו היא עדיין קרובה אליו כמו ברגע הראשונה. ויכול לשפוך על היסוד בכל רגע בלכתו. דהרי היסוד נמשך בלי הפסק כמ"ש. ולכן אין ענין לכאן כלל הא דאין מעבירין עה"מ. הלכך בעינן קרא לחייב על כך. ונהי דמ"מ אף בכה"ג אכתי איכא משום זריזין מקדימין למצות וכמ"ש. הנה שפיר בעינן קרא להורות על זה בתורת חיוב:

דמשום זריזין מקדימין ליכא אלא מצות זירוז בתורת מעלה יתירה לאדם אוהב מצות. וז"פ. ומתורצת קושיית התוס' בדרך נכון בס"ד:

ואולי יש לכוון דברינו בדברי התירוץ הראשון שכתבו התוס' דלא אמרינן אין מעבירין עה"מ רק בשתי מצות. אבל כגון הכא בקביעת מקום היסוד לית לן בה:

והתוס' דחו זה בשתי ידים כמ"ש לעיל. ובאמת תימא גדולה על המתרץ ההוא איך לא הרגיש סתירה לחילוק זה ממקומות הנ"ל .לכן אומר אני אולי רצונו לחלק בין הנושאים עפ"י הסברא שהסברנו דאין מעבירין עה"מ לא נאמר אלא כשיש הפסק בינתים בין מצוה למצוה אבל לא כשכל חלקיה תכופים יחד. וזה שאמר המתרץ ההוא אשר רק בשתי מצות שייך אין מעבירין עה"מ. הך שתי מצות לאו דוקא אלא כעין שתי מצות ר"ל אף שהיא מצוה אחת כמו במגילה אעפ"כ כיון דמאותה עת שיוכל לקיימה עכשיו עד הזמן השני יש הפסק והרי זה שני ענינים נפרדים ומופסקים באמצע ולפיכך אין מעבירין וכו' וכמ"ש. ואמנם אף אם לא נתכוון, המתרץ לדברינו הנה הם בתוקפם בעזה"י ומיוסדים על אדני הסברא הישרה ואינם צריכים חיזוק:

ד ועפ"י הסברא שביררתי ניחא נמי מה דקשיא בנתינת דמים של הבכור והמעשר והפסח שהם בשפיכה אחת נגד היסוד באיזה צד שירצה (ה' מעה"ק פ"ה דין י"ז) ואמאי לא גבלו ראשונים גם בזה שיצטרך לשפוך כנגד היסוד