זכותא דאברהם (רמב"ם) צא

דמוקי לה חוץ מכחש היינו דאף לכתחלה מותר לגוז וכמ"ש רש"י לפי גירסת רש"ל ע"ש ומ"ש מהרש"א שם דאסור מדאורייתא קשה דאמאי תלישה אינו אסור מה"ת: הלכות איסורי המזבח פ"ב הלכה ו' במשנה למלך ד"ה

כל מום וכו' אלא הכונה היא דלכתחילה אין מקריבין אותו מפני הכבוד

עיין בדברי הרמב"ם פרק א' מעשה הקרבנות הלכה י"ג וסיים שם וכן בכל הזבחים הרי מבואר דבכל הקרבנות נפסל אפילו בין שחיטה לזריקה ומה שהקשה מסוטה דף מ"ו לק"מ דכוונת הגמ' דאין נפסל בשנים של עולה דהיא עד שנה ולא יותר ובקדשים היא עד ב' או ג' והפסול הוא מחמת זקן למ"ש מפירוש המשניות להרמב"ם פרק א' דפרה הזקן ותש כח נראה דכונתו שמתחיל לתשות כח מן שהיה בו מתחלה וכמו באדם שמתחילין בזמן הקצוב ימי הירידה ומה שכתב ממנחות דף צ"א וכו' דהרמב"ם סובר דהברייתא אתא אליבא דר"מ דאיתא בבקר השיעור עד ה' שנים וממילא גם בצאן השיעור יותר עיין יומא דף ס"ה ע"ב בתוס' ד"ה משום חטאות דלר"מ גם ביותר מה' כשר: שם פרק שלישי הלכה א' בהלח"מ ד"ה

אין המומין פוסלין בעוף. בתמורה פרק ב' (דף ד' ע"א) אמר תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעופות והקשה ר' אלי' מזרחי ז"ל בפ' ויקרא דנימא דהוא"ו דואם מן העוף מוסיף על ענין ראשון וכו'

דברי המזרחי תמוהים מאד שהוא סבר דהלימוד דאין תמות וזכרות בעופות הוא מחמת דלא נאמר בפ' ויקרא רק בבהמה ולכך הקשה דנימא דוא"ו מוסיף וכו' ובאמת הלימוד הוא מקרא בפ' אמור לרצונכם תמים זכר בבקר בכשבים ובעזים וכן פירוש רש"י להדיא בקידושין (דף כ"ד ע"ב) וראיתי שעמד בזה בספר גור ארי': שם הלכה ו'

וכן בהמה ועוף שהרגו את האדם הרי הן וכו'

עיין חולין דף ק"מ ע"א גמ' רבינא אמר הכא במאי עסקינן בעוף שהרג את הנפש וכו' ולפי דברי התוספות שם בד"ה למעוטי וכו' קייל"ן כתנא דבי ר"י דילפינן מכשיר ממכפר א"כ מוכח דעוף שהרג כשר לקרבן ולא ילפינן מבהמה ולשיטת הרמב"ם צ"ל דלא קאי הנך אוקימתא אליבא דתנא דבי ר"י וכמו שכתב הר"ן בחידושיו לחולין ע"ש וצ"ע: הלכות מאכלות אסורות פט"ז הלכה ז'

או צפור מצורע השחוטה וכו' נראה דבעודה מפרכסת קאמר דאז חשיב כחי לכל דבריו כמבואר חולין דף ל' ע"א ע"ש ואפילו לדברי התוס' שם דף פ"ד ע"א דדוקא בישראל בטמאה וכו' היינו דווקא היכא שמותר באכילה דלא חשיב כאמ"ה ממילא הוה כמתה לכל דברי' משא"כ בצפורי מצורע ובפרט שהרמב"ם לא אזיל בשיטת התוס' כמבואר בדבריו בה' עירובין פרק ה' הלכה י"ג ע"ש: שם פי"ו הלכה כ"ז במשנה למלך ד"ה

גרסינן במסכת שבת וכו'. על מה שכתב במשנה למלך ועיין בההיא דאיבעיא לן בר"פ הערל וכו' ולפי מ"ש הרשב"א בתשובה סי' צ"ב דשלא לצורך כלל גם איסורא דרבנן אסור להאכילו בידים א"כ שפיר איבעיא לי' באם יש לו שמן אחר של חולין וליכא כלל צורך התינוק דאסור לסוכו: