זכותא דאברהם (רמב"ם) פט

מה שנמצא בגליון הרמב"ם הלכות מעשה הקרבנות פרק א' הלכה י"ח

האיברים ששורפין אותן על גבי המזבח מן החטאות הנאכלות ומן האשמות ומן השלמים הם הנקראים אימורים ואלו הן האימורים וכו'

עיין בר"מ פרק ז' ממ"א בדברי הה"מ הלכה ו' שכתב דפסק לחומרא כל"ק וכו' וקשה טובא דהא לאידך לישנא דפליגו באקשתא ומותר מן הדין רק מחמת מנהגא. ממילא אסור להקטירו דאיכא איסורא דכל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו וכמבואר בזבחים דף ע"ז גבי איברי עולה שנתערבו בחטאת. עיין שם וצריך עיון: שם פרק י' הלכה כ"ג

קרבן צבור הבא בטומאה אע"פ שהטמאין מקריבין אותו אין חולקין עם הטהורין לאכול לערב מפני שאינן ראויים לאכילה

עיין מה שתמה בזה הר"י קורקס ומה שכתב בזה הכ"מ הם דברים תמוהים כאשר יראה המעיין ולדעתי לא קשה מידי דהא השחיטה וגם הפשט וניתוח כשרה בזרים כמבואר יומא דף כ"ז וא"כ אפשר דלא יגעו הטמאים בבשר רק זרים טהורים שחטו והסירו האימורים וכהנים טמאים הקריבו ומה שכתב הר"מ דאין חולקין עם הטהורים היינו אם כהנים בע"מ טהורים כמבואר בב"ק דף ק"י ע"ש: הלכות פסולי המוקדשין פרק ד' הלכה ו' בלח"מ ד"ה

הפריש מעוברת וילדה על מה שכתב באמצע אבל קצת קשה דשם אמרו דאי אמרינן שיירי משוייר וכו'

ועוד יש לומר דרבינו ז"ל פוסק אם שיירו אינו משוייר וכו' עיין בדברי הר"מ פ"ב משחיטה הלכה ד' מבואר להדיא דפוסק שיירו משוייר: שם פרק י"ד הלכה ד' ד"ה

במקום הראוי לעבודה כיצד מזבח שנפגם [ וחשב מחשבת זמן או מחשבת מקום וכו'

וקשה דהא נפסל בפגימת המזבח ואפילו נתקן אח"כ כמבואר בגמ' ובר"מ לעיל פרק ג' מחמת דיחוי: שם

לא פסל הזבח במחשבה זו וכו'

נראה דמיירי שנפגם המזבח אחר השחיטה וקיבל מקצת הדם קודם התיקון במחשבת פיגול ולכך לא נפסל הזבח כיון שאינו ראוי לעבודה ואם אח"כ נתקן המזבח כשר הזבח באם יקבל אח"כ דם הנפש בשעת הפרכוס דמפרכסת היא כחי כמבואר בגמ' ובר"מ פרק ה' מערכין הלכה י"ג ובעלי חיים אינם נדחים ועיין בר"מ פרק ג' הלכה כ"ג בהלכות פסולי המוקדשין: