זה הכלל רמו

שה"ג ח"א דף ק"ס ממהרד"ל

כ"א כשחולק המדרש על הירושלמי נקטינן כהירושלמי. דינא דחיי בלאוין דף צ"ו ע"ג

כ"ב כשאומר הש"ס אל תקרי פירושו אינך יכול לקרוא מקרא כמו שכתוב אלא א"כ תקרא תיבה זו מבחוץ ואז תקרא מה שכתוב. כסא רחמים דצ"א ממהר"ן הכהן

כ"ג כשאומר הש"ס בשלמא או הניחא צריך למצוא דוחק לאותו אמורא דאיתמר עלה האי לישנא. מתן בסתר דק"ח ממהרב"ח בתוספת יו"הכ ובס' בירך יצחק דף פ"ז

כ"ד כשאומר הש"ס ופליגא משום דס"ד דלא פליגא ובזה מיושב דיבור רש"י ריש פ' בן ס"ומ ד"ה ופליגא דרבה וכו'. ובהכי חדשתי כלל אחר בין כשאומר הכי גרסינן ולא אמר ול"ג ובין כשכותב ה"ג ול"ג וראיתי דיש מפרשים ששולל גירסא שלישית ולא מיתבה דעתי אמנם ראה זו מצאתי דכשכותב ה"ג לבד ר"ל דהגירסא הכתובה בספרים היא אמתית אלא דאית עלה פרוקא אשר מחמתה יתכן שיבא המעיין לשנותה ולפיכך בא רש"י כמזכיר ומזהיר ה"ג ר"ל הכי תינח למיגרס ולא תשלח את ידך מכח הקושיא לשנותה דהקושיא ליתה אם תעמיק העיון תמצא תשובתה בצדה אמנם כשכותב ה"ג ול"ג הודיע נאמנה דהגירסא אשר היא כתובה היא מוטעית ואף שנוכל לקימה ולפרשה אינה אמתית ול"ג לה כל עיקר אלא ה"ג כמו דגריס הוא ז"ל ומינה לא תזוז ואני מעיד שמיום עמדי על כלל זה כל מה שלמדתי ברש"י ז"ל ה"ג הוא מקיים הגירסא וכשאומר ה"ג ול"ג הוא מוחק הגירסא דוק ותשכח דיש נר' בדבר ללמוד ע"פי הכללים כמ"ש א"א ז"ל ה"ה בס' הלכות קטנות. שתי הלחם דמ"ו

כ"ה הא דקי"ל תיקו דממונא לקולא היינו היכא דקמבעיא לן לענין ממונא אבל אם אבעיא לן איסורא בודאי כיון דנקטינן לענין איסורא לחומרא ה"ה לענין ממונא. דרכי נועם ח"מ סימן קמ"א

כ"ו אין להוציא דין מכח הטעמים. יוסף אומץ להרב חיד"א בהשמטות דנ"ז ממהרא"י בכתבים סק"ח וכ"כ בח"ש ח"ב דמ"ו וכ"כ באפיק נחלים ממהרד"ל ובככרו דקס"ג הביא סמך בזה מהירושלמי דנזיר

כ"ז ויאמר אברהם השמש יצא על הארץ ס' אהל ישרים כללים ע"ס א"ב והתויתי תיו בגליון ויעתק משם מה שכתבתי בעוניי והוא דכתב הוא ז"ל שם בדף ל"ח ע"א הוכח יוכיח מהז"הק במדרש הנעלם ס' ויצא דמצא דר"ז תנא דמשתעי התם עם ר"א בן ערך. והנה במ"ק איתא והתניא איסי אבוה דר"ז ואמרי לה אחוה דר"ז לר"ז והברייתא מהתנאים היא וכן מצאתי בס' ישן על התורה שנדפס שנת רע"ג ולא ידעתי למי מקדושים ושם בפ' בהר מייתי מרז"ל ר"ש התמני שאל מר"ז לפי ששמעתי עליך שאתה בקי בחדרי התורה הרי דהיה מהתנאים הראשונים וכבר הוכחתי אני הדל בס"הק השמ"א דמאמוראי יש שנים וג' ר"ז ועל מ"ש שם בס' בן סירא דר"פ ור"ז לא נודע מי אביהם דאמותיהם נתעברו באמבטי וכתב ע"ז ממ"ש בתענית דכ"ו מתקיף לה אבוה דר"ז ע"כ. ועיין עוד במ"ק דף כ"ג שכתבנו ובסנהדרין דכ"ה שאביו היה גבאי צדקה

וראיתי להגאון המגיה בסדר הדורות דמקשה על ס' בן סירא על מ"ש ממ"ש בז"הק ח"ג דקמ"ח ריש ע"א רבי אבא פגע בר"ז בר רב ע"כ ולא ידעתי אמאי לא הזכיר מתלמודן כאשר כתבנו וגם ע"ז ל"ק דתרי ותלת ר"ז הוו מלבד ר"ז שהיה תנא

שם ע"ג מקשה על הרב שארית יוסף דכתב דר"ח היה רבו ר"י ממ"ש בחולין דל"ג דאמר ר"ח מאן ציית לך ולר"י רבך ע"כ הא ודאי טובא אשכחן אמר ר"ח אר"י ומהם במכות די"ג ובכורות דל"ה ופסחים ד"ג והאי לישנא משמע דרבו הוא וכמ"ש בעלי הכללים ורש"י בבכורות דנ"ב כתב דרב ששת רבו היה ר"י וידוע בכל הש"ס דר"ש ור"ח חברים הוו ובבכורות דכ"ג ובב"ק דס"ה אמר רב ששת על רב כד ניים ושכיב אמרה רב ורב ודאי גדול מר"י כנודע וזה כמעט יותר גרוע דאי אמרה לי ר"י לא צייתנא ליה ורב חסדא גם על ריב"ל אמר כי האי לישנא לא צייתנא ליה כדאיתא בברכות דכ"ד ע"ב והוא קשיש יותר מר"י ולא עוד אלא גם על יהושע בן נון אמרוה כדאיתא בחולין דקכ"ד הרי דרגיל ביניהם האי לישנא גם תלמיד לרביה וכיוצא בזה בכמה מקומות איתא דרב יוסף אהדרינהו מרב הונא ורביה הוה כנודע ועדיפא מינה מגדף בה רבי אבהו על הא דר"י כדאיתא בזבחים די"ב ופשוט בכל הש"ס דרבי יוחנן רבו הוה וזה יותר גרוע וכיון שהכל על דבר אמת וענוה צדק לא קפדי בהכי

שם ע"ד כתב מס' הל"ח בפ"ח דנדה דר"פ ור"ה בריה דר"י הלכתא כר"ה בריה דר"י ולדעתי המעט אין ראיה משם לעלמא דשאני התם דביאר הל"ח גופיה מכח מ"ש בסוף פרק בנות כותים כד אתא רבין וכל נחותי ימא אמרי כר"ה בריה דר"י איברא בעירובין די"ו איתא אפלוגתא דידהו הלכתא כרב פפא אע"ג דאסיקו עליה בתיובתא משום דמתני' דייקא כוותיה משמע דאל"כ הלכתא כר"ה בריה דר"י אבל בע"ז דע"ב ע"א בפלוגתייהו הוצרך הש"ס לומר והלכתא כר"ה בריה דר"י וכ"ה בקמא דט"ו וכן בכתובות די"ט ובתרא דקע"ד ועיין להמ"מ בפכ"א מהל' א"ב דהרמב"ם מסתפק בזה ויש להרגיש על מרן והפר"ח שהביא שם איך נזכרו מדברי המ"מ

כתב שם דט"ל ע"א מהתי"ט דר"מ קדם לר"ש בזמן ואחר המח"ר דדבר זה אין לו קיום והעמדה כלל שהוא הפך בבלי וירושלמי וכמ"ש הרמ"ז ובב"ד בשבועות והרב חיד"א בחסדי אבות פ"ג ואיתא בז"ח רות ריש דמ"ב ע"ב שסיפר רב חנינא לר"מ על רשב"י כשעצר המגפה ויהי כמשיב מי לנו גדול ממשה

כתב עוד שם להקשות להרא"ש פ"ג דמציעא שכתב ר"כ ור"נ בר יצחק הלכתא כרנב"י דבתראה הוא דהא הוא עצמו כתב משמו במקובצת על מ"ש שם סוף דיו"ד אמר רב כהנא אמר רבא האי ר"כ מאמוראי בתראי תלמידו של רבא ומי הגיד לו דאותו הנז' במציעא הוא ר"כ הראשון ע"כ עיין להרא"ש סוף קידושין שכתב על ר"כ הראשון חצירו דרב אסי תלמידי רב שבכל מקום בש"ס מקדים ר"כ לרב אסי משום דרב אסי היה ילד בשנים ול"ד לגבי רב אסי וה"ה לאחר דשמעינן מינה דדרך הש"ס להקדים גדול לקטן וכיון דהתם במציעא מקדימו לרנב"י דהוא ר"כ הראשון דר"נ בר יצחק בין לרש"י בין להתוס' דפליגי בסתם ר"נ ואם הוא בר יצחק או בר יעקב כנודע סוף סוף אחרון