יושר לבב צב

כי כמו שלפום גמלא שיחנא כך לפום שיחנא גמלא וכ"ש בחטאנו שאנו פוגמים בהם כי השפע שנשפע בהם כבר אינו חוזר לאחור כי מן שמייא מיהב יהבי משקל לא שקלי אלא ברדתו נגזל מהחצונים שלא כרצונם וזו היא אחיזתם בהם כי מכח הפרצופים בשפע ההוא נמצא וכפי החטא שאנו חוטאים כך הוא מקום הפגם בפרצופים כי כל מצוה כחה רבה בפרצוף אחד יותר מחבירו ולכן הפגם רבה בו בביטול אותה מצוה או בעבור עליה ולפיכך כפי הפגם כך היא הגזרה שנגזרה על השפע שבה אם יתעכב שם עד שוב העובר מעונו ויתקן את אשר פגם או אם ירד מ"מ ויגזלהו החצונים שאז טרחא יתירה צריך להוציאו מידם אבל בא"ס המסתתר בפרצופים ההם עליו אני אומר מה נועיל כי נפגע בו כלומר מה נועיל בו כי נפגע אינו כי אם עשות רצונו או לא אבל לא מפני זה יש בו תוספת או מגרעת וכדאיתא בר"מ פ' פינחס דף רכ"ה ע"א בפירוש ועל המכוין בפרצוף לבדו בתפלתו שעליו נאמר די כי יש לו מדה וכדאיתא בר"מ הנ"ל בפרשה הנ"ל ולא בא"ס המסתתר בו קורא אני עליו מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו כפשוטו ולכן הודענו דרך עבודתו כדי שלא נבא ח"ו לפגום בכבודו במחשבה הזאת כמו שנסתפקו קצת מבני ישראל במדבר כמ"ש למעלה בפ"ז וכמו שעשו אנשי דור המבול ודומיהם שחטאו בזה מפני שלא חפצו לידע ידיעה זו כדכתיב לעיל מיניה ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכך לא חפצנו ובאלו האנשים החוטאים בנפשותם מדבר כמשאז"ל שלא רצו לקבל עול מלכות שמים עליהם ולעבוד את ז"א על כי לא חשו לידע ידיעה זו האמורה כי בו הסיבה הראשונה מסתתרת

י הכלל העולה כי הסיבה ראשונה הנקראת בפי כל המקובלים אין סוף הוא הוא אשר ברא הכל יש מאין ומקיף היש ההוא כלו מבחוץ ובמבחר שבו והוא הבחיר שבאבות הנקרא ז"א נסתר חדר לפנים מחדר כנשמה בגוף והחייהו ולכך המובחר הזה והוא ז"א הוא השולט על כל הברואים ומנהיגם וזנם ומפרנסם והוא אלהינו ואנחנו עמו כי נשמותינו הם חלקו והוא הוא המהולל בכל התשבחות הנאמרים באמת בתורתו אשר הנחילנו ועל ידה כל הנסתרות האלה גלה לנו דאי לאו הכי מי יעלה שמים וירד להודיענו דברים אלו שאין העין שולט בהם דא"א לראות את ה' עין בעין ולכן את ה' והוא ז"א לבדו נירא ואותו נעבוד כי מלבדו אין עוד ואפי' לנוקביה מאחר כי רגליה יורדות מות במקום שאין חוט א"ס מגיע אין לעבוד כי אם לירא ממנה אבל העבודה לא ניחד אותה לה כי אם לו דווקא כי זה לשון הזהר בפ' וירא דף