יושר לבב מו

שלוקח הסיגים אשר המשלנו במשל ושוחקם בכח גדול עד שידקו לעפר דק ומחזירים בעפר סיד חדש שלא נשתמש בו עדיין ואף אלה הקליפות יחזרו כבראשונה אבל לא יהיו לאין

ו וכדי להודיע להם ממשלתו זאת והשגחתו בהם אף כי רחוקים ממנו הם יותר מכל הנבראים לא רצה שיצאו ע"י חרבן עולמות הנבראות מהחושים שכחם חלש שאינו מתפשט מרחוק אלא מחרבן העולמות שנבראו מהחוש היותר חזק אשר על כן הוא מתפשט מרחוק יותר מכל החמשה חושים המושפעים מן האותיות המתחלקות לחמשה מוצאות הפה שלשה בהם של ארבע ארבע אותיות כנגד השלשה חושים החלשים ושנים של חמש חמש כנגד השנים היותר חזקים מהחזק שבחלשים כיצד חוש הטעם הוא החוש החלש יותר מכל החושים כי אין החיך שבו חוש הטעם טועם הדבר הנטעם בנגיעה שטחיית לבד בדבר ההוא שרוצה לטעום עד שילעסנו ויטעום חיכו מה שלפנים ממנו ויהיה זה כנגד גיכ"ק כי מוצאו מהחיך הטועם האוכל ואין לו כח המחזיק כלל כי אינו רבוץ תחת הפה אלא עליה וחוש המישוש עודף עליו דאין חלשתו רבה כל כך שיצטרך למשש הדבר שמבקש לידע טבעה על ידי דוחק ולעיסה בענין שיצא כחה הפנימית לחוץ כדי לידע ע"י מישושו בה הקשה היא הרכה החלקה היא או כסאסאה דשבולתא וכיוצא בו אלא בנגיעה שטחיית בעלמא מבחין במשושו דברים אלו ויהיה זה כנגד אחה"ע שהוא מוצא הגרון שמהחיך ולפנים אינו טועם טעם כי אם מושש מה שעוב' בו ויש לו כח המחזיק אבל כחו זה חלש מאד עד שבמשמו' היד למעלה ממנו מעט בלי שיגע בדבר המחזיק בו הוא מקיאו ופולטו בעל כרחו וחוש הריח עודף עליו דפועל פעולתו ומריח אף כי הדבר שממנו יוצא הריח רחוק מעט מהאף שהוא המריח ויהיה זה כנגד בומ"ף שהוא מוצא השפתים שהם דלתות הפה הפתוחה מבפנים כפתח קטן מאד לאף המריח והם הם העומדות תחת האף המריח זה ולהם כח המחזיק יותר מהגרון עד שא"א להוציא מה שמחזיקים ביניהם כי אם בנגיעת הדבר אבל אמת הוא שכחו חלש מפני שמשיכה קלה אשר ימשוך הדבר ההוא יוציא אותה מביניהם כי אין כחם רב להחזיקה

ז וחוש השמע הוא מהשנים החזקים על כי הוא עודף בהרגשתו אף על חוש החזק שבחלשים שהוא חוש הריח כי שומע מרחוק דבר שאין בה ממש ובלתי נתפש ברוחני והוא הקול הנשמע אף כי יוצא הקול ההוא ממקום שאם היה שם ריח לא היה חוש הריח מרגיש בו ומפני חשיבותו עודף על אחרים עד כי אמרו ז"ל חרשו נותן לו דמי