יושר לבב מד

כי אם בראשי תיבות וכשאנו מזכירים הוא אצל סדר זמנים של היה הוה ויהיה אין אנו צריכים להוסיף ההא הידיעה כי ידוע הוא מי הוא זה שכל סדר זמנים אלו נאמרים בו כאחד באמת לעולם שאין אחר דומה לו והוא הא"ס ברוך הוא

ג ועולמות אלו לא יצאו בתחילה מזה האדם בענין שיהיה להם קיום והעמדה אלא יצאו כבנין בלי יסוד רחב מלמעלה וצר מלמטה כדי שיחרבו ויצא מחרבן זה מקל ורצועה לרדות לעוברי רצונו כי מבלעדי החרבן לא נמצא ביש המחודש סיגים שיכלו להעשות בהם כי מאין יצאו הסיגים מאחר שבכח הסיבה ראשונה שאנו מדמים אותה לאור פשוט נברא מאין היש המחודש הזה וכלשון הע"ח בשער ההקדמות דרוש ב' דמלכים ז"ל ואם מתחילה נאצלו בבחינת פרצופים מתוקנין הנה היה טוב לבדו בלי רע כלום עכ"ל והט אזנך ושמע משל נאה ומתקבל על דבר זה והוא משל למי שחצב אבנים מן ההר ושרפם באש ועשה מהם סיד חדש בלי סיגים כלל והוציא מים יפים מהמעין בלי לכלוך כלל ועיקר וערבם בזה הסיד ועשה מתערובת זה טיט ובנה בו בנין נאה של אבנים טובות וחזקות וכל הטיט הזה ראוי היה להשתמש בו בבנין ומפני שבנה הבנין הזה ברשות הרבים שיד הכל ממשמשים בו ובנאו בעומד על רגל אחד כי בנאו רחב מלמעלה וצר מלמטה ולא בנאו כלו באבנים משולבים אחת על גבי שתים כדרך הבנאים הבקיאים אלא הניחם אבן על גבי אבן ומפני שלא היו האבנים האלה מיושרת ברבוע כי אם עגולות שאינם מתישבים זה על זה מאחר שאינם יכולים ליגע זה בזה אלא בנקודה אחת כדרך שני עגולים הנוגעים זה בזה והוא לא חש גם כן לישרם בקו המדה שבידו לפיכך מכובד משא שסמכו אליו בני רה"ר נפל הבנין הזה כי לא היה בו כח לסובלו ונתפרדו האבנים זה מזה והטיט נעשה מטינא בר טינא

ד ואם יגבל הטיט הזה עוד פעם אחרת כך כמו שהוא הבנין אשר יבנה ממנה לא יהיה לו קיום והעמדה כי יתפרד חלקיו בקל ולכן מאי תקנתיה הוא שישחקנו עוד הדק היטב ויבררנו בנפה וכברה להוציא ממנו החלוקי אבנים שנשברו ונתערבו בו בנפול הבנין שבהם ישתמש אח"כ להניחם בבנין החדש בחורים ובסדקים שישארו בין אבן לאבן לישרם ומהדקה מן הדקה שבבר טינא זה יקח ויגבלנו עוד במים ויהיה ראוי לבנות בו פלטין נאה בצורת דקות ואת שאינו כל כך דק ראוי לבנות בו בנין יותר גם מהבניינים הסובבים הפלטין הזה מבחוץ לצורך תשמישו והיותר עב שבבר טינא זה שכבר נעשה בו מלאכה אין לו תקנה