יושר לבב לג

מדברים הבלתי ראוים להאמר בסיבה הראשונה ומהענין נראה שמדברים עליה דע כי לשון הענין ההוא או השם שבו המראה לכאורה לסיבה ראשונה מושאל לאחד מן הנבראים העליונים ששמם בשם רבם אשר בראם מרוב קורבתם לסיבתם ואל תטעה בענין שאינו ראוי אלא למחודשו ונברא לפרשו במי שאינו מחודש ונברא שהוא הסיבה ראשונה וכן אל תטעה לפרש מה שאינו ראוי אלא לה במחודש ונברא ולסבור שיהיה כוונת הענין בעצם כי טעות גדול בזה אתה טועה ושמור כלל גדול זה בידך כי בו תצא מכמה נבוכות המבלבלים דעתו של אדם ומוציאם אותו מן העולם ואדרבא תכנס בפרד"ס רמונים עם פרי מגדים כפרים עם נרדים

בית ראשון חדר שני פרק א

ואחר אשר פנה מקום לברוא בו העולמות ע"י צמצום והתפשטות האמור הראה מיכלתו שמץ מנהו בברוא בתוך המקום מאין יש מחודש שבו מילא אח"כ כל המקום הזה כמעט בעולמות שברא בתוכו והוא מעמידם ושומרם בטובו הגדול המתפשט ביש ההוא מאורו הרב המקיפו ומסתתר בו כנשמה בגוף כמאמר אליהו הנביא אנת הוא עילת העילות כנגד הסובב וסיבת הסיבות כנגד הקו דאשקי לאילנא בהאי נביעו ההוא נביעו איהו כנשמתא לגופא כנגד הקו דאיהו חיים לגופאי כנגד המקיף ובך לית דמיון כנגד המקיף וכש"ל בחדר א' פי"ב כי הדמיון הוא במקום לא בפונה המקום ולית דיוקנא כנגד הקו כי מהמקיף הוא דאין לו סוף אלא שמצד אחד של המקום הוא נכנס וממלא קצתו בכל מה דלגו כנגד הקו ולבר כנגד המקיף ועליו קאמר אנת הוא דקשר לון כקשר המקיף הדבר הנקשר וקושרו מבחוץ ועל הקו שהוא מבפנים קאמר ומיחד לון כחוט הנכנס בנקבי מרגליות הרבה שעל ידו מתיחדים ונעשים חרוז אחד ועליו קאמר ובגין דאנת מלגו כל מאן דאפריש חד מחבריה כאילו אפריש בך כי לא על חנם כפל הענין בסיבה ראשונה במלות שונות מאחר כי אחת היא אלא מפני היש המחודש שבמקום הזה שמקבל השפע ממנה בשני פנים קצתו מתפשט בו מהסובב מחוצה ולפנים וקצתו מתפשט בו מהקו מתוכו ולחוץ וזה יהיה שורש השני מיני אורות הנמצאים בכל אחד מהפרצופים פנימי ומקיף לפיכך הזכיר הסיבה ראשונה המשפעת בשמות ומקומות ודמיונות משונות ושמר סדר הבריאה בדבורו כי פתח לעולם במאי דסליק דוק ותשכח לאשמועינן אגב ארחיה סדרה ברמז וכדאיתא