יושר לבב ל

מעט מעט במטי ולא מטי לכן הרושם הנשאר במקום הצמצום נשאר אור פשוט דומה לאור העצמות שנסתלק ממנו ולכן אין לתמוה שיאמרו עליו בתקונים לית אתר פנוי מיניה כאילו מדברים בעצמות הא"ס עצמו ומה"ט פלא הוא בעיני שיהיה אפילו אור רושם זה מצוי בגשמיים הבלתי ראוים להמצא בהם ואפילו הכי ניחא לי למימר כן ברושם ולא לאומרו בעצמותו יתעלה בחשבנו שאין הצמצום כפשוטו ואינו רחוק מרעיוני שיהיה אור רושם זה אור שגנז הקב"ה לצדיקים לעתיד לבא דאמור רבנן ושיהיה כוונת התקונים הנ"ל למה שפירשתי בפ' י"ג ולשון ר"מ דפ' פינחס דף רנ"ז הכי מוכיח דקאמר התם ז"ל ומה רבון עלמין לית ליה שם ידיע ולא אתר ידיע אלא בכל אתר שולטנותיה אוף הכי לית ליה לנשמתא שם ידיע ולא אתר ידיע בכל גופא אלא בכל אתר שולטנותא ולית אבר פנוי מינה ע"כ פוק חזי דבנשמה קאמר ולית אבר פנוי מיניה ולא כן אמר ברבון עלמין לית אתר פנוי מיניה אלא בכל אתר שולטנותיה ותו לא הא קמן דהצמצום כפשוטו הוא והשולטנות הוא הוא המתפשט בכל מקום הצמצום לא עצמותו וכיוצא בו יהיה כוונת כל המאמרים המראים לכאורה שאין הצמצום כפשוטו אשר הביאם הרב חביבי בספרו שומר אמונים וכי תימא מאי חזית דסמכת אהא סמוך אהא הדקדוק שבהם מוכיח דאין בהם שום הכרע לומר דלא הוי כפשוטו שהרי לשון הזהר דפ' בהר דף קמ"ב כך הוא אנת הוא נשמה לנשמות ולית לך נשמה עלך ולא אלהא עלך אנת לבר מכלא ולכל סטרא וכו' דנשמה לנשמות מורה על הקו והסובב כאחד כי אחד הוא ולית לך נשמה עלך רומז על פרטות הקו ולא אלהא עלך על הסובב ועליו קאמר אנת לבר מכלא ולכל סטרא רומז על הקו שעל ידי התפשטותו נרשמו הרוחות שמצדדיו ומעלה ומטה כמבואר בכתבי האר"י זלה"ה ולשון זהר חדש פרשת יתרו דף נ"ה ע"ג דהוא כלשון התקונים כך הוא לית אתר דלא איהו תמן לעילא עד אין סוף ולתתא עד אין תכלית ולכל סטרא לית אלהא בר מיניה וכו' ומלשון זה מבואר דכל זה מדבר מגבול מקום הצמצום ולפנים כלומר לחוץ שעל הקו ושתחת הקו ושמצדדי הקו והוא הסובב דלית אתר פנוי מיניה משם ולהלאה ומפני הקו קאמר אח"כ לית אלהא בר מיניה כי הקו הוא הסובב עצמו ולא תימא ח"ו דשתי רשויות הם או דכמו דאין כח באצבע לפעול מה שפועל העין דרך משל כך אין כח בקו לפעול מה שפועל הסובב או איפכא דאינו כן אלא כח הסובב והקו אחד הוא וענין זה מבואר יותר בר"מ פ' פינחס דף רכ"ה ע"א דהכי קאמר התם איהו סובב כל עלמין ולית סובב לון מכל סטראי עילא ותתא ולארבע