יונת אלם נא

ובהעלא' נשמתו תעלה עמה מאותו האור ומנצוצי טהר' שבתוך הקליפ' וזה בעצמו עושה נשמ' הצדיק בשע' שנפטר' מן העולם שהיא עיין נוקבין לזווג זעיר ונוקביה ע"י צרוף כל המצות שעושה אדם בחייו יום יום ועם זה מגינה על הדור ומכפרת על המתים כמו שכפרו ר"מ ור' יוחנן על אלישע בן אבוי' וד"ת שאומרי' בהספידן של צדיקי' זה וזה גורם להעלות נפשו' עשוקו' של שאר מתי ישרא' להכניסן בג"ע צא ולמד ממה שהעיד' תורה בפטיר' מרע"ה ויתמו ימי בכי אבל משה כי בפסוק זה נרמז התמימו' שעלה במחשבה מצרוף מעשיו הטובים: ויתמו בגימ' נתי"ב הוא העליון לא ידעו עיט שהוא בגימ' רל"א שערי' פנים ואחור והוא המייחד עשר הויות ועשרה אהיה בגי' ימי בכי אבל משה ועם התיבות בגימ' דעת שהוא שלמות היחוד העליון לשני היסודות של אבא ואמא הכוללים בשעור קומתם כל תקוני זעיר וממספר בכי אבל תבין מי בכה עמהן וכן אבל משה בגימ' חשמ"ל ומלת ימי בגימ' ששים שהם שלשים של מטה דכתיב בהו ויבכו ושלשים של מעלה שנא' בהם ויתמו שהושלם תיקונם משעה שקבלו אותם עליהם. פכ"ז אל תהי מעתה העלאת הנובלות קלה בעיניך כי על המתעצלים בה אמר הכתוב עם נבל ולא חכם ותרגום אונקלוס עמא דקבילו אורייתא ולא חכימו כי הנה התורה שבכתב הוא מוסר אביך ושבעל פה תורת אמך שהן הקב"ה ושכינתיה אב ואם לנשמות וחובה עלינו לסייע בתקון עליון עד אבא עילאה ואימ' בהדיה שכן נרמז באותיות נבל חמשים שערי בינה ול"ב נתיבות חכמה ונבל כמשמעו לשבח לו חכמה ישכילו זאת מוסדי דור ודור לקומם נובלות שתיהן להעלותן שהרי הן מסורות בידינו כשנהיה אנחנו מעוררים זעיר ונוקביה לעומת אבא ואמא וכבר זכרנו כי נובלת נקודות הכתר אינן משמשו' אלא לעתיד לבא שהן ערוכות ושמורות לצורך תחיית המתים וזהו סוד מה שנרמז בעמק העיון באדרא דהאזינו (דף רפ"ח) גבי גולגלתא חיורא דרישא יותר ממה שנתבאר פעמי' באדרא דנשא דוק ותשכ' והנה כיון שהספירות התחתונות נשברו והעליונות נחלשו מרוב האור כשר הדבר מעתה ברצון העליון לתקן העולמות באופן שיוכלו לסבול אותו ויהי כן ע"י התפשטו' האור בהתרחק מלא קומתן של כלים מן המאציל כל האפש' והתלבשות כל א' בחברו ראשו של זה מגיע לכתפו של זה בכדי שיבא האור יותר מבוסם ובזה יהיה לעולמות קיום והעמדה כי הנה הכתר שתחלתו