יונת אלם מה

וגניזת האורות נשארה הארתן בתוך השברים ומשם עולי' נצוצים בסיוע התחתונים להאחז ולהתיחד למעלה עד שחוזרים האורות למקומן וכל הסלוק הזה אשר אמרנו הוא סוד מיין נוקבין הנעשים למעלה מנפשות הצדיקים ממש בשעת סילוקן כי כל המצוות שעשו בחייהם מתכנסות יחד לעלות ולראות לפני האדון ה' צבאות כטעם והלך לפניך צדקך בשעה שכבוד ה' יאספך ובפרט מעשרה הרוגי מלכות וחבריהם שבכל דור ודור שהעון גורם היות הקליפה גוברת והעולם ח"ו מתמוטט והולך בהיות נצוצי הטהרה נכפפים ונכנעים בתוך הקליפה והמה מוסרים לה גופם דרך הפקר כעין דחיי' השעיר לצוק אחר שעלה הגורל לה' על חבירו ומבי מלכ' מפקידין הב' לעזאזל והוא סוד עת לאהוב חלק גבוה ועת לשנא החלק הניתן לסטרא אחרא שלא יהיה דרך מתנה וחבה ח"ו אלא שלוח ודחיפ' אף כאן ברישא ממתים ידך ה' והדר ממתים מחלד כמו שיבא בפ' הקרו' שהם נמסרי' על יחוד ה' לכפ' על הקוד' וליחד בשרשי' העליונים שכן בהעלא' נשמותיהן מעלי' מאותם הניצוצו' אשר בתוך הקליפה שיהיו נעשי' מיין נוקבין והתקבל למעלה בקדושה ובטהרה בסוד כך עלה במחשבה לפני וכב' ידעת כי זה נאמר על ר"ע כאשר שאל מר"עה מלפניו ית' זו תורה וזו שכרה ופי' כך במקו' הזה הוא כפי שעו' המסרו מעיקר' כי לו יאתה כמבואר במקומו בסוד כי ישלים חקי שהיה מצטער ואומר מתי יבא לידי פסוק זה ואקיימנו שהוא ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך על הדרך שבארנוהו כך עלה ונסתלק מיד הקליפו' האור מזוכך ומתוקן לשוב לשורשו במחשבה העליונה ומלאכי השרת ג"כ בשמע' צעקת הרוגי מלכות ואין להם השגה במצפוני כונתם דואגי' עליה' ושואלים מאת הקב"ה כשאלתו של מרע"ה והשי' להם אות' תשוב' עצמ' והכוונ' כי הנה אלה החסידים בצעקתם ובהבל פיהם משברי' אויר החצוניו' שלא יעכב על ידם פן יגבר ח"ו עליהם כנגד הפכו להרהר אחר מדותיו ית' ותעל שועת' אל האלהים לא בשביל צער הגוף כי בשרו לא יכאיב אם הנפש לא תאבל ותקבל יסורין באהבה אלא כך ע"י צעק' זו בכוונה רמה ומסירת עצמם כאמור עלה שכר צדקתם עם האור שהיה נאחז עם נחש בכפיפ' וזה האור יתיחד עם נשמתם הגורמת בזכות' להעלא' המדומ' ועולה במחשבה העליונ' למקומ' למעל' והיא עולה עמהם כטעם ה' ממית ומחיה פי' ממית משבר ומבטל הנקודות הראשונות ומהאור פנימי שמסתלק מהן מחיה את הפרצופין שנתקנו