יונת אלם יז

לגאו כמאן דעביד דרגא בעקימא אבל כח הראו' עם היותו גם הוא פנימי נעלם דהני שורייקי דעינא בלבא תלו מ"מ הרי הוא פועל ועושה שליחותו ובשטח החצון לפיכך יצדק בו לשון יצירה וציור שהם קרובי' כמו כן ולמדנו על ההפך מזה לעצבי כסף וזהב כי כמוה' עושיהם ובוטח בהם שהרי לפי האמת פה להם ולא ידברו וכן כל החושי' בטלים בם ואם יהגו אינם בגרונם כמפורס' מן העגל שהי' טס בפיו ואנדרטי של נבוכדנצ' ששמו בו ציץ הזהב עד שהוציא דניאל בלעו מפיו כמו שידענו מנשמת כל חי שיש בכחה רמ"ח איברים ושס"ה גידים נעלמים והיא הגורמת להם הציור והרקום מאות' מפה בפועל כך האור הפנימי בכל מקום שהוא יתואר היותו נשמ' לכלים לכל אשר יחפוץ אדון הכל לפעול בם. פ"ו ודע כי בהתכנס האור מאותה נקוד' הראשונה שהיא הכת' בסוד הצמצום שזכרנו בה בפ"ד אז מתעורר כל האור לעלות מתשוקת השלם לידבק במקורו ולמעט אז את התפלה מזדים עושי רשעה כמו שיבא ואין זה דומה לטלית המקיף שנזכיר בסמוך כי הוא נעש' סוכת שלו' על המקיף ורוצה בקיומ' אך ברצון אדון הכל נתמעט הכלי בכדי שיוכל לקבל שעור האור המספיק לברא העולמו' וחזר החלק המשוע' בחכמתו ית' לצורך הנקודה והכח בחוזק בתחתית הכלי כטעם לאור חציך יתהלכו שהרי הוא יורד במרוצה בטבע החס' הפשו' כדי שיחזיק לעצמו האור פנימי שיוכל לסבול לצרכו ולכל הנלוים אליו והשאר עלה בנח ההכא' ההיא ונעשה מקיף לו ולא הוצרכנו לכך בנקוד' הראשונ' הזאת כי אם למה שידענו כי הוא הכתר הוא הרצון המוחלט הגוזר ורוצה בבחיר' האנושית על כל המעש' והאור המתפשט ברצון עצמו הוא הנחלק מקצתו פנימי ומקצתו מקיף והנה הכל צפוי במקיף הוא חלק הרצון המתפשט בידיע' ומה גם עתה הרשו' נתונה בפנימי שהחצון נגרר אחריו זה וזה חלק הרצון המתפשט בבחיר' וא"א לידיע' בשום פנים שתחלוק על הרצון לפיכך זה החלק העתיד להיות מקיף צופה תחלה פנימה לה לנקוד' כדי שתהי' הידיע' צופה ומצפה בתוך הבחירה בקרב לבה כצפיית המוח בעמקי הלב יראנו בדרך יבחר קודם שתצא הפעולה לגמר המעש' ואם בגשמי כך ק"ו עד אין תכלית בשעור הרוחניות והפשיטות והנה הידיע' קולטת בעצמ' רושם הבחירה ומשיירת בה רושם הידיע' זה וזה בשרשם העליונים האלה ללמדנו שהנהגת שתיהן שוה כאחת אך שקר נחלו המקשים בלי דעת דאם