יונת אלם קמב

שלימה ומחציו ולמעלה אלהי' ע"כ נקרא מרע"ה איש האלהי' בסוד בינה שזה שמה של זעיר אמנם הראש בכל הפרצופין הוא עגול וא"א להיות בו דבוק גמור ובין הכתפי' ג"כ ובין השוקי' יש חלל וכן בין הזרועות ובין הצלעו' שלו ושלה ושם יש אחיזה לחצונים והדינין מתעוררין ויונקי' והם בחינ' ק"ך צרופי שם אלהים והאדם בחטאו מגבירה עליו ובפרט הליצן בליצנותו נותן כח לק"ך אלהים בבת א' שהם במנין לץ על כן נקרא הלצים בני האלהים הם כחות הדין שקטרגו על בניו של איוב לפי' כל המתלוצץ נופל בגיהנם שהוא בשתי יודין בגי' לץ וכל לצנותא אסורה חוץ מליצנותא דאל נכר שהלואי ישלטו שם הדינין לבערו מן העולם ולכן כל הנותן ריוח בין הדבקים מצננין לו גיהנ' מפני שהדבקים של ק"ש הם כמנין ששים גבורים וכיון שהאדם נזהר יפה מן הליצנות בסור מרע ונתן ריוח בין דבוקי האחורי' של זעיר ונוקביה בעשה טוב אז נכנסת שם הארת בינה מתוך זעיר ואינו מניח לקליפ' למשול כלל אבל מי שאינו מדקדק בזה יש לו מקום להכנ' ולהאחז שם ח"ו ליפר' מן הגור' ועלה כתיב אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און כי הכל במשפט צדק מסור מאמתת בהנהגה העליונה והנה דבקים של ק"ש בהתחלקם בתת רוח ביניהם יפרידו קך צרופי אלהי' לב' מערכו' ונכנס' הארה של זעיר ביניהם וממתקת אותם לכן מצננין לו גהנם שהוא כח הקליפות והדינין וזו היא לו מדה כנגד מדה כמו שזה גורם שלא ישלטו הדינין באחורים גם הוא ניצל מהם: ספ"ז ומפני שה"ה אחרונ' של אהי"ה נוקב' ויוצאת מאחורי זעיר לפרצוף נוקביה וכותל א' לשניהם בסוד ערוב הנקודות בעבור אמא לזה צריכה נסירה משא"כ בפרצופי הארה שהרי אחוריהם נגד פני זעיר ואינם בסוד נקודה כי אמנם אפשר להארה לבא מכח אבא לחוד או מכח אימא לחוד משא"כ לנקוד' שהיא צריכה לצאת לפועל מכח שניה' ועכ"ז אף באצילות רחל יש קדימ' קצת לכח אבא לבדו בסוד ה' בחכמה יסד ארץ לפי' על אות' בחינ' יאמר לפעמים כי נקוד' מלכות אינ' ממשיי' כמו האחרו' והיא כמו האר' כערכן עד שתתגלם השפען בעבור אימא וכבר קדם בזה כי אברי זעיר נעשו ע"י נשיקות והכלי' משותפין לאבא ואמא ומלכות מן הדבור המיוחד לאבא לבדו ואע"פ ששם המתקנו הזה במה שגם אמא תשיב אמריה לה לעצמם בקרב לבה סוף