יונת אלם קכ

די לכל אחד מהם בשליש וחצי ומהמותר נעשו מוחין לנוקביה: פ"ע המזוזה מבואר נגלה שהיא בסוד נוקב' שהן מזוזה בגי' היכל ובאתב"ש עולות האותיות ש"ך דינין מנה ובה הכל יחד שכינה ומקומה מימין הפתח כטעם שב לימיני וכן לב חכם לימינו אשר שם שם שדי שומר ישראל ודע כי יש בשמאל הפתח שד אחד קבוע דכתיב ביה לפתח חטאת רובץ ר"ת בהפוך רחל דאתמר בה גבי אדם חסר לב כסו פניו חרלים אלמא חרל הוא נוטריקין חסר לב זה אדם בליעל אל זר רואה חובה לעצמו היא עצם מעצמיו לילת חייבת דעבידת ניאופין ויהיבת שיורי לבעל וכתיב בה והי' לכם לזרא מה שא"כ באדם מצא חכמה כי ראתה חמה לבנ' בעין יפה להאיר בה הן הן דרכי שלום למלא פגימת' והנה רחל היא מספ' ט' הויות שלימו' מספירו' זעיר המאירות בה וד' אותיו הוי מנקודו' עצמה ועסכ"ב אתוון דאוריית' יושל' בה מספ' י' הויו' בסוד ב' המאורות הגדולי' ועם זה' לא תתגנה בעיניו לעולם שא"א אחרי שעיניו ממילא יועילו לעדויי חושכ' לפי' איכא למ"ד שגם נר חנוכה ראוי להדליקו בימין שלא יהא לאותו שד חלק בה ואפסיק' הילכתא מזוזה בימין ונר חנוכה משמאל כי אדרבה עם פרסום הנס בנר מצוה יחלש הכח החצון ההוא ויענה על הברכות אמן בע"כ שכן פרסום עולה שכינה נס הוא יסוד בכל מקום הרי כאן יחוד גמור ליוסף ורחל והרע בורח ומסתלק מאליו וצריך לשים המזוזה בסוף שליש העליון מהפתח כמו שהמלכות יוצאת מהשלי' העליון או לפחו' תהיה טפח אחד רחוק מהמשקוף שהוא מקו' התפשטו' לאה וכן אמרו בה טפח הסמוך לפתח והנה הטפח הוא שית בקטנה כנגד ו' קצוות דלאה חמש בינוני' כנגד ה' הרומז אליה ד' בגודל סוד דלת ממש קשר של תפילין לאה עצמה עוד טפח בגי' אל אדנות עם הכולל כי אדני בגי' מזוזה יצא ממקום שליש חסד הנקרא אל ושם יסוד אמא ששמם ייא"י ורחל נכנסת תחתיה וזהו שאמר הכתוב והיה שדי בצריך כי שם יש אחוזה לשדי' לא למעלה ממנו שאלו היו נאחזים בדעת אפשר שהיה להם קצת מחוק לכן יצאת רחל מצד אחורי זעיר להגן מהקלפות והו' טעם עזר כנגדו להרחיק מעליו המנגדי' למדת טובו שלא יהא נאחזים אלא בה וסברא היא שגובה נר חנוכה יהא מכוון כמעט למקום מזוזה אלא דמבעי לן לארמ' ימינ' על שמאלא ובכל דהו סגי ולעולם לא ירדה שכינה שהיא מזוזה למט' מעשרה ואף נר חנוכה כן: