יונת אלם י

הוצרך לגלות לו פרט הדברים בהיותו משיג אות' בשלמו' רב מתוך ספר ההוויה בדרך כללים קצרים לא יחסר כל בם: ומקצתם נגלו לר"ע דרך פרט ולא נכחד כלו' ממר"עה ואע"פ שבאותו שעה שהרא' לו במרו' תורתו של ר"ע בישיב' של מעלה לא הוה ידע מאי קאמרי אל תתמה כי הם באותו הפ' עדיין לא באו לעולם ודבריהם שם היו בפשיטו' נעלם מאד עד אין שיעור למשה עצמו וישיבתו במרום קודם שנברא ועוד כל מ' יום שעמד משה בהר היה לומד ושוכח עד שניתנה לו תורה מתנה בעין יפה ודי בזה: וכשם שהאו' הראשון בעליתו השאי' אחריו ברכ' כטע' לא זזה שכינה כך נשאר הרושם ממקומו ולא עוד אלא שהמקום העליון נדחק בסלוק התחתון והשיר כאן נובלו' מה שא"א לומר כן באור עצמו בתכלי' דהפשיטו' והעלוי ושתוף הרושם הזה והנובלו' יחדיו גורם יחס מה לבחינ' כלי שרושם האור נשמ' אליו: והנה צרוף שניהם נקרא אויר קדמון מלה מורכב' מן אור סוד הנשמה הנקרא כן על שם מקורה ומן בחינת יו"ד היא אחת מהאותיות שהן עצמן מקור ורומזת לעשרה כלי' שהם בכחו אז הוחל לברר בכח אותיות התורה הנסתרות והנגלות כאילן שענפיו מרובין וכלן נאחזין בשרשו ובהתפשטו' העולמות של מטה הובררו תחלה שמות נוראים סתומים וחתומים בסוד כסא הכבוד הכולל כסאו' הרבה: ואח"כ נמשכו לתמורת האלפא ביתות בסוד יצירה ומשם אל העשי' עד רדתם לחבורי חדוש העול' במוחשות הטבעיות להגיד נפלאותיו ית' עם כל היצור וללמד לאדם דעת במצו' התורה ואזהרותיה ענשן ומתן שכרן שלא ניתנו למלאכי השרת ומכאן מגלה מגלה נתנה הא למדנו כי התורה ושם האלהים והעולם רושם התורה זה וזה כהדין קמצא דלבושיה מיניה וביה שאין עורו נפשט מבשרו נמצא העולמות כלם צל הצל אל האור הראשון: והוא טעם כל עצך ופרי אדמתך יירש הצלצל כשיפורש לשבח ע"פ דרכינו ופי' יירש כמו יוריש ופשוט הוא כי אחד מהמובנים שלו ינחיל אף כאן הצלצל אשר אמרנו ינחיל לכל הראוים אליו כל עצך סוד וא"ו שבשם ופרי אדמתך ה' אחרונה כמו שיבא והנה יירש פועל כבד ע"ד והתנחלתם אע"פ שהן גזירות ודי בזה: והנה שפע האויר קדמון בוקע ויורד עד סוף המדריגות הנעלמו' שאין זה מקום באורן רק ממנו נקח במשל מקומו של עולם הנקודות ההיא יקר' טהירו סתום והוא היולי לכל הצורו' העתידות להתפשט בו