ישמח ישראל (רמב"ם) לז

ג"כ דרבנן מטעם ספק כמ"ש ברמב"ם ובטוש"ע אה"ע (סי' מ"ה) וא"כ ביצא קול דסבלונות ה"ל ס"ס ותליא במחלוקת הראשונים לענין ספד"א מה"ת לחומרא או לקולא ועכ"פ ל"ד לספד"ר

שם (פ"י מה"א סק"י) הביא דברי הר"ן פ' נערה בענין מוחלת כתובתה לענין כתובת בנין דכרין ושאלו להרי"ף איך יתכן במחלה והא אסור לדור עם אשתו בלא כתובה ותי' הר"ן דמ"מ יתכן הדין דכתובת ב"ד בעבר כו'. והקשה במשל"מ מהר"ן (מגילה י"ז א') בשם הירושלמי הי' כותבה כו' הדא אמרה פורים מותר במלאכה: והנלע"ד דל"ד להתם דכאן יש לדון בדין כתובת ב"ד שהוא מלתא בפ"ע ומה לנו בזה אם עבר האיסור. משא"כ בהי' כותבה יש לנו לומר דה"ל מהב"ע ולא יצא בהמגילה ועוד דמאחר שזה רוצה לצאת יד"ח במצות קריאת המגילה או כשבא לימלך אם יצא יד"ח היתכן שירצה לעשות איסור מלאכה אם אסור במלאכה אע"כ דמותר

שם (פט"ו מה"א סקט"ו) הקשה בשם תשו' הרא"ש דסתרי אהדדי דבס"ה כ' בטוענת שאינו איש דכופין כו' וגובה עיקר כתובה. ובסי' י"ב כ' בהיפך כיון דע"י כפיית ב"ד ל"מ אלא לגט אבל לממון כיון דעומד וצווח שיש לו גבורת אנשים אין כח בב"ד להוציא ממון עכ"ל: והנלע"ד דבגבורת אנשים יכול להכחישה ומש"ה מספק א"י להוציא ממנו. משא"כ בדבר שא"י להכחישה כמו ביורה כחץ וכיו"ב נאמנת ומוציאה כתובתה ועיין בטור סי' קנ"ד שהביא הרבה תשו' הרא"ש בענינים אלו ובחדושי הגהות שם הקשה אמ"ש הטור מתשובת הרא"ש כלל מ"ג ס"ה בטוענת שאין לו גבור"א והוא מכחישה נאמנת וכופין להוציא אבל לא יתן כתובה ולקמן מיד הביא מתשובת הרא"ש ס"ד בענין בכה"ג ויתן כתובה כו' ולהפרישה שם שכ' שאינו מכחישה לק"מ ובזה א"ש גם קושית המל"מ אף כשנאמר דמשמעות שאינו איש ר"ל בגדר גבור"א וכיו"ב

שם (פרק ט"ו מהא"ב סק"י) מ"ש על הרמב"ם בדין הבא על האשה שנתקדשה ספק קדושין דהולד ספק ממזר וז"ל שמעתי מקשים ממהרי"ק הביאו בכ"מ פ"י מה"ג דמשמע מהרמב"ם שכ' כ"ע שנאמר ס' מגורשת הולד ס' ממזר ולא הזכיר ג"כ כ"מ שנאמר ס' קדושין ע"כ דדעתו דבספק קדושין הולד כשר מטעם פנוי' עכ"ל: והנלע"ד ליישב דהכא מיירי בס' קדושין כמו בדין שו"פ במדי ובעיא דתיקו ולא אפשיטא כמ"ש בכ"מ בגמ' דלא שייך חזקת פנוי' כמ"ש הר"ן (קדושין ה' ב') בדין נתן הוא כו' דמסתפק בזה ובכל ס' קדושין והביא בשם הרמב"ם והרי"ף דצריכה גט מה"ת ועפ"ת אה"ע סי' ל' ס"ה סק"ב בשם קהלת יעקב וא"ש דהתם השמיט הרמב"ם מלכתוב כ"מ שנאמר ספק קדושין משום דבקדושין מצינו אופן ומקום דיש חזקת פנוי' כמו ב' אומרים נתקדשה וב"א לא נתקדשה וכמ"ש התוס' (כתובות כ"ב) משא"כ בשו"פ במדי ובדין נתן הוא כו' דלשיטת הרמב"ם והרי"ף כנ"ל לא מוקמינן לה אחזקת פנוי' ועוד כיו"ב

משל"מ (סוף הל' נערה) מ"ש על הרמב"ם בדין מוציא ש"ר על נשואין הראשונים דבגמ' כתובות (מ"ו) בעיא דלא אפשיטא ופסק דפטור מקנס ומלקות וגם אם רצה לגרש יגרש הלא ספד"א לחומרא: והנלע"ד דהרמב"ם לשיטתו דבמקום שנוגע בממון שאני וכמ"ש הר"ן (נדרים ז') בדין יש יד לצדקה בשם הרשב"א וכמ"ש בחו"מ (סי' ר"ס) מחלוקת הרמב"ם והרא"ש ואפשר לומר דמ"מ ל"ד לשם דעיקר דין דאורייתא רק בממון דכל דיני ממון המה בספק גזל וכמ"ש באס"ז ב"מ. משא"כ הכא דעיקרה באיסור כמו הכא דמצוה דולו תהי' לאשה ול"ת דלא יוכל לשלחה והוצאת ממון דשאר כסות ממילא בא לא שייך בזה דין ממון ושפיר יש לחייבו מספק. אך נ"ל דזה ודאי כשיהי' עליו חוב ומצוה לישאנה ולא לשלחה מ"מ לענין ממון ודאי דאין מוציאין ממנו מספק ממילא י"ל דלא שייך בזה לחייבו וביותר לפמ"ש הרמב"ם דספד"א רק מדרבנן לחומרא בודאי