ישועות יעקב צט

מועיל והדבר תמוה א"כ מ"ט דב"ש כיון דע"א מועיל ואי נימא דב"ש באמת סוברים דקידושין בע"א אינו מועיל א"כ מה ענין מחלוקת ב"ש וב"ה במגרש אשתו ולנה עמו בפונדקי הי' להם לחלוק במקדש בעד א' וכבר הרגישו בזה האחרונים ולא מצאו דבר ברור ולפמ"ש נ"ל דבירושלמי שם הביאו התוס' קאמר דבזה פליגי ב"ש וב"ה דב"ש לטעמייהו דלא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא בה ערות דבר וכיון שזינתה מאוסה היא בעיניו ולכך לא אמרי' דהן הן עדי יחוד והן הן עדי ביאה ולב"ה כיון דמותר לגרשה אף בלי דבר ערוה לכך צריכה גט בכל יחוד אחר הגירושין שמא בא עלי' והן עדי ביאה עכ"ל הירושלמי. ומעתה נראה לי לפי הס"ד דאמרי' בודאי הן הן עדי יחוד וכו' או דאיירי בראוה שנבעלה וקאמר אי דאיכא עדים מ"ט דב"ש דאף דסובר אין גירושין בלי דבר ערוה מ"מ כיון דנתייחד עמה בודאי בעל או אם ראינו שנבעלה בודאי לשם קידושין נבעלה ואי דליכא עדים מ"ט דב"ה הא אף אם בעלה לשם קידושין הוי מקדש בלי עדים אלא לאו בע"א והמקדש בעא חוששין לקידושין בשניהם מודים משום דמצרפין עדות המקדש לעדות העד המעיד ויש כאן שני עדים על הצרכת הגט והיינו לב"ה אבל לב"ש דסוברים לא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא בה דבר ערוה א"כ כשבא עלי' אחר גירושין הרי הוא רשע גמור דמחזיר סוטתו ואינו נאמן לעשות עצמו רשע ופלגינן דיבורי' לא שייך בזה דכבר כתב הרשב"א בתשובה דדוקא באומר אשתך זינתה עמי מסלקינן תיבת עמי ונשאר תיבת אשתך זינתה אבל באומר אני זניתי עם אשתך לא פלגינן דיבורי' וכ"ש בזה שאם יאמר שבא עלי' לשם קידושין הרי משים עצמו רשע וכיון דבעינן הצטרפות העד עם הבע"ד להיות שני עדים בזה ל"מ כמ"ש ולכך סוברים ב"ש דא"צ ממנו גט שני וב"ה סוברים דצריכה גט שני דאזלי לשיטתם כנ"ל:

סימן יט. לכבוד ידידי ש"ב הרב המאור הגדול החריף ובקי מו"ה אפרים פישל נ"י אבד"ק פרעמישלאן כבר כתבתי למע"כ דעתי שאם האשה אמרה נטמאתי וזניתי והבועל מעיד ג"כ שזנה עמה אסורה לבעלה טומאה כתיב בה כעריות ובפרט אם כבר גירשה והחזירה שתצא ממנו וכעת באתי להוסיף דאף דאחר שנתגרשה חוזרת ונותנת אמתלא לדברי' למה אמרה כן וגם העד חוזר מהגדתו זאת מ"מ תצא ולא מהני אמתלא. ולברר הדברים כשמלה הנה רבינו ז"ל פי"ח מא"ב כתב וז"ל אשת כהן שאמרה לבעלי נאנסתי אעפ"י שמותרת לו אסורה לכל כהן שבעולם אחר שמת בעלה וכתב הראב"ד אעפ"י שאמר דבר חכמה אין שמועתו מכוונת שאם אמרה אח"כ שלא אמרה כן רק כדי שיגרשנה בעלה ותנשא לאחר ה"ז אמתלא טובה ומותרת כיון שלא נתקבלו דברי' כלל וההמ"ג כתב שהדבר מבואר בש"ס דכתובות (ד' י"ב) בהא דקאמר דאומרת משארסתני נאנסתי נאמנת דאי בעי אמרה מוכת עץ דלא פסלה נפשה מכהונה וקאמרה נאנסתי דפסלה נפשה ש"מ שאין בידה להכשיר עצמה לכהונה אחרי מות בעלה והנה לכאורה אין ראייתו מוכרחת דמתני' איירי באשת ישראל דאינה אסורה לו ואיך תאמר שאמרה כן כדי שתהי' אסורה לבעלה ויגרשנה הרי אף לפי דברי' אינה אסורה ואם כוונת המ"מ דמתני' סתמא קתני ומשמע דה"ה באשת כהן ותאמר אח"ז שאמרה כן כדי שתיאסר עליו והאמת שהיתה מוכת עץ אלא דבאמת לפי מה דס"ד דבעל איבעי' בש"ס דנדרים (דף צ') דאשת כהן באונס מפסדת כתובתה ע"כ הך מתני' דהנושא את האשה איירי באשת ישראל דאל"ה מה בכך שנאנסה אח"כ מ"מ כתובה הפסידה וא"כ אף לפי מה דפסקינן דאשת כהן באונס לא הפסידה כתובתה נוכל לומר דאיירי באשת ישראל וכ"כ בספר ש"מ ובפ"י וא"כ נסתר ראית הה"מ ואמנם בהך דאומר פ"פ מצאתי והיא אומרת בתולה הייתי דנאמן הבעל להפסיד כתובתה הקשו התוס' למה לא תהי' נאמנת במגו דאי בעי אמרה משארסתני נאנסתי דנאמנת ותירצו דאין זה מגו דאין רצונה לפסול עצמה מן הכהונה בזה שפיר קשה איך תהי' פסולה מן הכהונה הא בידה לומר אח"כ שבאמת היתה בתולה אלא שאמרה נאנסתי כדי שיהי' בידה לגבות כתובתה כיון שהבעל אין בידו להכחישה בבירור ואין אמתלא טובה מזו ואמנם זה אינו דאי נימא דנאמנת לענין כתובה באומרת בתולה הייתי א"כ אין כאן מגו דאי בעי אומרת משארסתני נאנסתי דפסלה נפשה מן הכהונה דאם תחזור אח"כ ותאמר שבאמת היתה בתולה ואמרה נאנסתי כדי שתגבה כתובתה הרי אף אם היתה אומרת שהיתה בתולה היתה גובית כתובתה וא"כ כשאמרה נאנסתי פסלה נפשה כיון דאין כאן אמתלא ואמנם אמתלא שכתב הראב"ד שייך גם בזה היכי דנאסרת עליו שתאמר שבאמת היתה בתולה והיא רצתה להתגרש מתחת בעלה וע"כ אמרה נאנסתי ועכשיו שקודם הגירושין מת הבעל הרי היא מותרת לכהונה ואמנם בזה בלא"ה אתי שפיר דכיון דיש חזקה המסייע לבעל דהיינו חזקה דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה לא מהני מגו שלה ונתיישב בזה קושית הרמב"ן בלא"ה למה לא יהא נאמן לומר שמצא פתח פתוח כיון דטוען ברי והוא מוחזק ובזה א"ש דבלאו חזקה הי' מועיל מגו שלה:

ובזה אני אומר דבר חדש לפמ"ש הרב ב"ש דאף לשיטת הראב"ד דמהני אמתלא היינו באומרת שזינתה באונס דלא נתקבלו דברי' כלל לשום דבר דכתובה יש לה אבל באומרת שזינתה ברצון דאז נתקבלו דברי' לענין כתובה לא מהני אמתלא ולפ"ז אני אומר באשה שיש לה תוספת ואמרה נאנסתי כיון דאין מגיע לה תוספת כיון דבעת הנשואין היתה בעולה והוא לא כתב רק לחיבת חופה ובעולה אין לה חופה א"כ לא מהני אמתלא ופסולה לכהונה ולא מהני אמתלא וא"כ ליכא מגו ולא בעינן להטעם דחזקה. אין אדם טורח רק דהש"ס קאמר הטעם דחזקה דנ"מ לענין אשה שאין לה תוספת והגאון שהביא הרא"ש נראה מדעתו להיפך דלענין תוס' אינו נאמן ולפמ"ש באשה שיש לה תוס' ליכא מגו ונתיישב בזה הא דאמר ר"מ טענת