ישועות יעקב צב

כאן חיוב קרבן שבועה אף שלא נשבעה על כתובתה אם תתפוס משלהם ולא תרצה לישבע עד שיסלקו לה כדי כתובתה מן הקרקע ואמנם זה דוחק קצת וגם צריך ליישב לדעת הפוסקים דאף תפיסה דלאחר מיתה מועיל א"כ אמאי הוצרך הש"ס לומר דכבר תפסה מטלטלין לשיטת הרשב"א:

אך לאחר העיון הדבר נכון מאוד דהנה זה לי ימים רבים הקשיתי לדברי הרשב"א דהיכי דעל ידי עדותו מהני תפיסה חייב קרבן שבועה א"כ קשה הא דקאמר הש"ס במסכת שבועות משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידו שהדליק פלוני גדישי בשבת פטורין משום דלא הפסידו כלום דקים לי' בדר"מ ופטור מתשלומין וקשה הא דעת רוב הפוסקים דאף דקלב"מ פטור מ"מ אם תפס לא מפקינן מיני' וא"כ יתחייב קרבן שבועה כיון דנ"מ בעדותו לענין תפיסה ואמנם הדבר נכון מאוד דאם המעות שאנו דנין עליו אינו ממון שיכול לגבותו בדיינים רק אם תפס אין מעות כזה ראוי לחייב עליו קרבן שבועה כיון דכעת לאו ממון גמור הוא אבל אם המעות הוא ממון שאם היו העדים מעידין שכדבריו כן הוא יכול לגבותו בדיינים אלא דע"י עדותו של זה אינו יכול להוציא ואין עדותו מהני רק לענין תפיסה בזה חייב קרבן שבועה כיון דעדותו מועיל לענין תפיסה עכ"פ ולכך במשחק בקוביא דהמעות הוא ממון גמור אלא שעדות המעיד אינו מועיל אבל כיון שהעדות מועיל לענין שאם תפס לא מפקינן מיני' מחייב ק"ש בכובש עדותו אבל במדליק הגדיש בשבת דהעדות אינו על ממון שחייב חבירו בדין אלא שאם תפס לא מפקינן מיני' זה לא חשיב ממון לחייב עליו ק"ש והדבר ברור וכבר דברתי מזה עם מעל' בהיותו פה ומעתה בנידון עד א' במיתת הבעל אי נימא דמשביע עדי קרקע פטור א"כ אין החיוב רק על מטלטלין ומעות זה אין ביד האשה לגבותו כיון דמטלטלי לא משעבדי לכתובה ומשני דאיירי שהמטלטלין בידה מכבר אבל לא מועיל מה שבידה לתפוס והיינו לענין משביע עדי קרקע אבל אי נימא דמשביע עדי קרקע חייב רק דהאשה צריכה שבועה א"כ כיון שיש כאן ממון שיכול לגבות אלא דבעי שבועה ולענין זה מהני תפיסה וע"כ חייב ק"ש ודו"ק. ובזה אתי שפיר דבאומר לדידה ולא אמר לב"ד לא הפסידה כלום במניעת ההגדה דאם לא תהי' מוחזקת אף ע"י עדותו לא תוכל לגבות רק אם תשבע ומי יימר דהיתה נשבעת ואי תהי' מוחזקת אין העד הראשון נאמן להכחישה להוציא מידה וא"כ לא הפסידה כלום וע"כ פטור מקרבן שבועה והבן:

ומזה נראה לפע"ד ביאור לשון הרמב"ם פרק י' מה' שבועות שכתב דאם השביעה האשה עד א' שיעיד על מיתת בעלה חייב כשיש לה לגבות מן המטלטלי והיינו אחר תקנת הגאונים שאשה גובית כתובתה מן המטלטלין ואמנם קשה כיון דלא איירי שתפסה מטלטלין א"כ צריכה שבועה ולמה יתחייב קרבן שבועה ואמנם שני תשובות בדבר א' כמ"ש כיון דאפשר לה שתתפוס משל יתומים וכעת דממון הוא מעות שחייב עליו ק"ש כיון שאחר תקנת הגאונים מטלטלי משעבדי לכתובה רק מחמת שצריכה שבועה וע"ז מהני מה שאפשר דמועיל ע"י תפיסה או דנראה לי לפמ"ש התוס' דהא דחיישינן לצררי בכתובה אף דאין אדם פורע תוך זמנו היינו משום דחיישינן לצררי דשעת מיתה ומזה כתבו דהיכי דאין בעלה עמה בעיר אחת או שמת פתאום לא חיישינן לצררי וא"צ שבועה וא"כ א"ש כאן. ואמנם לרב פפא דאיהו מרא דהך שמעתא דהכל מודים בעד מיתה והוא מן הסוברים בש"ס מסכת ב"ב (דף ה') דאדם פורע תוך זמנו וע"כ לדידי' צריך לומר משום שמא תתפוס ובזה א"ש דברי רבינו שהשמיט הך דפעמים שהוא פטור כגון דאמר לדידה ולא אמר לב"ד והקשה הלח"מ על דבר השמטה זו ועם מ"ש נכון דבאמת לדעת רבינו דאיירי אחר תקנת הגאונים וסובר דאין אדם פורע תוך זמנו ול"ש שבועה במת במדה"י או דמת פתאום ואף בלא תפסה מטלטלין יש מקום שיועיל עדותו וא"כ אף באמר לדידה ולא אמר לב"ד הפסידה דאי מכחיש לה בעד מפי עד עכ"פ אין בידה לגבות מטלטלין ואי הי' מעיד הי' בידה לגבות כתובתה וע"כ חייב ק"ש אף שאמר לדידה ולא אמר לב"ד כיון דמכחיש לדידה ודו"ק היטב כי קצרתי:

והנה כבר כתבתי בחידושי לטוש"ע אהע"ז סי' י"ז דאי נימא דחוץ לב"ד יכול לומר מבודה הייתי או טעיתי א"כ במכחיש העד הראשון את העד השני למה לא יהי' העד הראשון נאמן במגו דאי בעי אמר מבודה הייתי וראיתי אני לכת"ר שכתב דמהראוי שלא יהי' נאמן לומר מבודה הייתי כיון דמשים עצמו רשע דהרי הרשות בידה להיות ניסת עפ"י עדותו והנה זה לי זמן רב הייתי מסתפק בהא דקיי"ל אין אדם משים עצמו רשע אי דוקא רשע גמור שעובר על ל"ת וכדומה דאז פסול וע"כ אין אדם משים עצמו פסול לעדות דאין אדם נפסל עפ"י עצמו אבל כשאדם אומר על עצמו שעבר עבירה דלא מיקרי עליו רשע ואינו פסול לעדות עבור עבירה כזאת אולי אדם נאמן על עצמו והבאתי ראי' דגם כשאומר על עצמו שעבר עבירה שאינו נפסל על ידה לעדות אמרינן אין אדם משים עצמו רשע והבאתי ראי' מהא דקאמר הש"ס במס' כתובות קסבר ר"מ עדים שאמרו להם חתמו שקר ואל תהרגו יהרגו ואל יחתמו שקר ולכך כשאמרו אנוסים היינו מחמת נפשות אין נאמנים דמשוי נפשייהו רשעים והנה אנן קיי"ל כל מי שהדין נותן שיהרג ואל יעבור ועבר ולא נהרג אינו עובר רק באיסור עשה ונקדשתי בתוך בני ישראל ואינו פסול לעדות ואמאי אמרינן בזה אין אדם מע"ר א"ו דכל עניני עבירה אין אדם נאמן על עצמו ואח"ז ראיתי לכבוד הגאון חכם יצחק בכר דוד שהקשה קושי' זו על הש"ס ותפס הדבר בפשיטות דעבירה שלא נפסל על ידה לעדות לא אמרינן בזה אין אדם מע"ר ובטלתי דעתי מפני דעתו ואמנם בינותי בספרים ומצאתי בס' שיטה מקובצת כתובות דף הנ"ל שכתב דהא דקאמר הש"ס יהרגו ואל יחתמו שקר לאו דמדינא הוא כן אלא דמנהג חסידות וכמו שאין אדם מע"ר כמו כן אין אדם משים עצמו שאינו חסיד כיון דהוא ענין חדש ועד הנה הי' בחזקת אדם כשר וחסיד