ישועות יעקב פד

קשה מהכ"ת נחמיר בזה הא יש כאן שני ספיקות שמא חוששין לזרע האב וכל מין פרדות אחת הן ואת"ל דאין חוששין לזרע האב שמא אמותיהם שוין. וצ"ל כיון דאפשר לברר לא סמכי' על ס"ס וכדעת הרבה פוסקים הובאו בש"ך יו"ד סי' ק"י:

ובזה נתיישב מה שהקשה הרא"ש בתשובה כלל ב' על הרמב"ם דכתב דשני מיני טמאים אינו חשיב כלאים רק מדרבנן א"כ הא דדייק הש"ס כאן דסימנים דאורייתא מנ"ל דילמא הא דמהני כאן משום דאין כאן רק איסור דרבנן ובזה א"ש דאי נימא דאין הסימנים מבררין את הענין ובאיסור תורה לא סמכינן אסימנים א"כ לא מיקרי דבר שיכול להתברר ויותר נכון לסמוך על ס"ס א"ו דסימנים מבררין את הענין לגמרי וע"כ חשבינן לי' דבר שיכול להתברר [ובזה נראה לי דאי נימא סימנים דרבנן א"כ משכחת שיהי' צניף קלא ויהי' בר חמור ומעתה אם צניף קלא ורברבן אודני' הוי ספק השקול כיון דסי' אחד מעיד שהוא בר סוס וסי' אחד מעיד שהוא בר חמור ואמנם אי לא יהיו דומין בסי' האזנים והזנב ויהיו דומין בסי' הקול פשיטא דאסור כיון דזה מיחשב שני סימנים ואף אי נוקי חדא כנגד חדא נשאר סימן א' ובזה שפיר דייק דסימני' דאורייתא דאל"כ למה לבדוק כלל נסמוך אס"ס ואי דזה מזיק הבדיקה הרי משכחת שלא יהיו דומין רק בסי' א' וזהו גופא ספיקא הוא ומ"מ רבנן אסרו מוטב שלא נבדוק כלל ודו"ק היטב] והנה הרמב"ם והטור ביו"ד סי' כתבו אם דומין בסימן האזנים וזנב וקול מהני ותמהו כולם דאנן קיי"ל סימנים דרבנן ולפמ"ש א"ש דאם דומין פשיטא דמהני לא מיבעי' לשיטת רבינו דאין כאן רק איסור דרבנן פשיטא דמהני סימנים ואף אי נימא דהוי כלאים דבר תורה מ"מ כיון דיש כאן שני צדדי היתר ואף דמספקא לן אי חוששין לזרע האב כיון דלשיטת רבינו הא דספיקא דאורייתא לחומרא אינו דבר תורה סמכינן על סימנים אלא דהש"ס קאמר דא"צ לבדוק בסי' כיון דסי' דרבנן אינו דבר ברור אבל אנן דספיקא לן אולי סימנים דאורייתא בודקין אבל הא דסמכינן אסימנים בודאי נכון עפ"י הדין:

ועתה נבא לבאר מה שהכירו בטב"ע המלבושים שעליו וקצת מהם כלים דלא מושלי אינשי והנה בזה יש שלשה דעות דעת מהר"ל מפראג דסימנים שאינן מובהקין בגוף עם סי' מובהקין דכלים מצטרפין דהך חשש שאלה לא הוצרך הש"ס לומר רק למ"ד סימני' דאורייתא דקשה ממתני' דאעפ"י שיש סימנים בגופו וכליו ומסיק גופו דארוך וגוץ כליו דחיישי' לשאלה אבל למ"ד סימנים דרבנן ל"ח לשאלה וא"כ בהצטרפות סימנים אמצעים בגוף עם סימנים דכלים מותרת ממ"נ והב"ש דחה זה דלמ"ד סימנים דרבנן וחיישינן שמא איתרמי סימנים כסימנים פשיטא דחיישי' לשאלה ומה"ט כ' ב"י וריטב"א דאי סימנים דרבנן חיישי' לשאלה אף בכלים דלא מושלי אינשי וכבר האריכו בזה האחרונים בתשובותיהם וגם אני הקטן בס' ישועות יעקב ופשיטא דיש לסמוך על דעת מהר"ל מפראג וכ"ש דאין להחמיר כדעת תשובת ב"י להחמיר אף בכלים דלא מושלי אמנם לאהבת ידידי כלבבי אבאר מה שתמהו על ב"י וריטב"א מש"כ דהקשה דחמור בסימני אוכף האיך מהדרינן מן התורה למ"ד סימנים דרבנן ומשני בעדי אוכף ואח"ז אהא דקאמר הש"ס דחיישינן לשאלה חזר הש"ס והקשה חמור בסימני אוכף האיך מהדרינן ניחוש לשאלה ומשני לא שאולי אינשי אוכפא וקשה למ"ד סימנים דרבנן מאי מהני עדי אוכף ניחוש לשאלה כיון דמה"ת לא מהני סימנים ה"ה דחיישי' לשאלה אף בכלים דלא מושלי לדעת הב"י והיא תימא רבתי ועיין בס' ישועות יעקב תמצא ישוב נכון לזה:

וכעת עלה על לבי ליישב באופן נאות דהנה הראב"ד הובאו דבריו בס' שיטה מקובצת לב"מ כתב אהא דקאמר הש"ס דבאבידה חיישי' לשאלה היינו משום דכיון שהשאיל לחבירו ונאבד אצל חבירו והוא בא לתבוע החפץ שהשאיל מחבירו וחבירו משלם לו הדמים וגם נשבע שבועה שאינו ברשותו ברור הדבר אצל המשאיל שנאבד וע"כ כשמכריז שמצא חמור והוא יודע שאוכף שלו נאבד יבא ויאמר סימני אוכף אבל באופן שאינו משלם וגם אינו נשבע שאינו ברשותו מאין יודע שנאבד אצל חבירו עייש"ה בדברי ראב"ד ולפ"ז קשה לי הא דקאמר הש"ס חמור בסימני אוכף האיך מהדרינן ניחוש לשאלה הרי הקדמונים הקשו למה קאמר הש"ס חיישינן לשאלה ולא קאמר חיישי' למכירה ותי' דלמכירה לא חיישי' משום דמוקמי' בחזקת מרא קמא וע"י מכירה יצאת מחזקת מ"ק אבל שאלה עדיין היא בחזקת בעלים ראשונים וקשה לכאורה כיון דדעת רוב הפוסקים דבהמה עצמה אינה חוזרת אם שילם ולא רצה לישבע דבמה ששילם קנה החפץ בכל מקום שהוא משום דנעשה כאומר לו בשעת משיכת החפץ לכשתשלמני הרי החפץ קנוי לך א"כ איך נחוש לזה שמא שאל ממנו האוכף ונאבד אצל השואל וכבר שילם לו בעד האוכף הרי בזה יצא האוכף מיד בעלים הראשונים והרי זה דומה למכירה ועיין בש"ס ר"פ המפקיד ובחו"מ סי' רצ"ה ואף אי נימא דלא שילם לו עדיין רק שהודה שחייב לשלם ואמר הריני משלם דלא מקני לי' החפץ השאול מ"מ דעת הב"ח דבנשבע שבועה שאינו ברשותו אף באומר הריני משלם קונה ובלא שילם ולא נשבע פשיטא שאין דעתו של משאיל סומכת שנאבד עד שיבא לב"ד לומר סימנים באוכף ואף אי נימא דשמא סמוך לאבידתו לא הי' החפץ בבית השואל ולא קנה מ"מ כיון שנותן הכסף אח"כ קנה עכ"פ גוף החפץ אף שלא קנה הכפל כמבואר בש"ע חו"מ סי' רצ"ה אמנם זה אינו כיון דקיי"ל דכסף אינו קונה אף גוף החפץ לא קנה כמבואר בש"ך שם וא"כ שפיר הקשה הש"ס חמור בסימני אוכף האיך מהדרי' ניחוש לשאלה ואף דשאל ושילם דמים מ"מ לא יצא מחזקתו חזקת מרא קמא. ועוד דשמא לא שילם אלא שאמר הריני משלם רק שנשבע שבועה שאינו ברשותו ובזה ג"כ סומכת דעת המשאיל שכבר נאבד ואמנם על מה שאמרה תורה חמור בסימני אוכף מהדרי' לק"מ ניחוש לשאלה כיון דדבר תורה מעות קונות הרי יצא