ישועות יעקב סז

ונראה לי ליישב דהנה הרמב"ם כ' טעם אחר דעשה דמצורע דחי עשה ול"ת דנזיר אף דבעלמא אין עשה דוחה ל"ת ועשה משום דנזיר מצורע אין בו עשה דנזירות כלל כיון שנטמא בטומאת צרעת אזיל לי' עשה דקדוש יהי' כיון דימי חלוטו אינו עולה לימי נזרו א"כ אין בו עשה דקדוש יהי' ולא נשאר רק ל"ת דתער לא יעבור על ראשו ועשה דוחה ל"ת והוא באמת טעם מתוק לחיך אלא שהראב"ד השיג עליו מש"ס דיבמות דהש"ס קאמר דעשה דמצורע דוחה עשה ול"ת דנזיר משום דאיתא בשאלה. והנה דברי הראב"ד נראין מוכרחין ודברי הרמב"ם נכונים מצד הסברא ואמנם בש"ס דנזיר (דף י"ז) ילפינן דאין ימי חלוטו עולה להשלמת נזרו מנזיר בקבר שראוי לתגלחת נזירות כיון דאינו מגלח קודם ומגדל שערו וראוי לתגלחת נזירות אינו עולה מצורע שאינו ראוי לתגלחת נזירות שהרי מגלח את כל שערו לשם מצורע קודם מלאת ימי נזרו לא כש"כ שלא יעלה והיינו לפי האמת דמצורע כשהוא נזיר מגלח ראשו לשם מצורע ואז אינו ראוי לתגלחת נזירות עוד אבל הא גופא קשה כיון דאין עשה דוחה ל"ת ועשה א"כ מצורע נזיר אינו מגלח ראשו כלל וראוי לתגלחת נזירות וא"כ יעלה ג"כ להשלמת נזרו ומקיים עשה דקדוש יהי' וע"כ הוצרך הש"ס לומר דעשה דמצורע דחי לעשה ול"ת דנזיר משום דאפשר בשאלה ודו"ק. אבל אי נימא דמצורע מגלח עצמו בכל דבר א"כ קשה אמאי התיר הכתוב שיגלח עצמו נזיר מצורע בתער ויעבור על ל"ת דתער לא יעבור על ראשו דכתיב בנזיר ואי דבאמת מגלח עצמו בשאר דברים כגון מספרים כעין תער קרא למה לי (חסר הסיום):

סימן ל. ב"ה יום כ"ב למב"י תק"ץ. אשר דרש מעל' ממני הא דמבואר בת"כ פ' מצורע וגלח את כל שערו בכהן מדוע השמיט רבינו דבר זה אני תמה על מעל' הרי הדבר מבואר בדברי רבינו ז"ל פרק מהלכות טומאת צרעת ומאחר שהדבר נשנה בירושלמי ובת"כ בלי שום חולק מהכ"ת לפקפק בדבר. ומה שנסתפק מע"ל אם גילחו אחר אם נטהר מצרעתו מאחר שהמצוה בכהן לשיטת הת"כ אפשר דאף בדיעבד לא עלתה לו טהרה הדבר פשוט מאחר שאינו נזכר לעכב לא גרע מה שגילחו אחר ממי שאין לו שער כלל דטהור בדיעבד ובכל הדברים בעינן או דשינה עליו הכתוב לעכב או היכא דכתיב חקה לעיכובא וכ"ש בזה שאינו נזכר לעכב רק למצוה ואף דדיני טומאה וטהרת מצורע בכהן תלוי זה אינו ענין טומאה וטהרה רק דבעינן שאחר שיטהר יגלח השער ג"כ וזה ג"כ מצוה בכהן והדבר פשוט מאוד:

והנה כאשר בינותי בענין זה ראיתי להתוס' מסכת יבמות בהא דיליף הש"ס מראשו דכתיב במצורע דעשה דוחה ל"ת מדקאמר קרא דמצורע מגלח כל ראשו אף דעבר על ל"ת דלא תקיפו פאת ראשכם וקסבר ההוא תנא דהקפת כל הראש שמי' הקפה ויש בזה לאו דלא תקיפו ומ"מ דוחה עשה דתגלחת מצורע לל"ת דל"ת והקשו התוס' דמאי ראי' מייתי דילמא שאני מצורע דגדול השלום כמו דקאמר הש"ס גבי שילוח הקן דלא יטול אדם אם על הבנים אפילו כדי לטהר מצורע וקאמר פשיטא עשה ול"ת הוא ואין עשה דוחה ל"ת ועשה ומשני דהו"א משום דגדול השלום דאסור בתשמיש קודם טהרתו עייש"ה ונ"ל ליישב דהנה התוס' שבועות (דף ג') ד"ה ועל הזקן הקשו בהא דעשה דמצורע דוחה ל"ת דלא תקיפו הא אפשר להקיפו ע"י עכו"ם ואשה דהמקיף והניקף פטורים ואמנם כבר כתבתי דהגילוח מצוה לעשותו בכהן ואיך יקיפו עכו"ם או אשה ואף דאם גילחו ישראל וכדומה הרי הוא טהור כמ"ש מ"מ מצוה זו דגילוח ע"י כהן דוחה ל"ת דהקפה כמו במילה דדוחה שבת אף שאם נימול קודם השמיני יצא ידי מילה מ"מ מ"ע דביום השמיני ימול דהיא מצוה לעצמה זמן מילה דוחה שבת ה"ה בזה מצות עשיית גילוח בכהן דוחה ל"ת דהקפה וזה ברור. ומעתה א"ש קושית התוס' דבאמת אף אי נימא דאין עשה דוחה ל"ת ואסור לו לגלח ראשו אבל ע"י אשה ועכו"ם יכול לגלח ויצא מידי צרעתו רק שאינו מקיים מצות גילוח בכהן אבל מותר להיות עם אשתו ול"ש לומר גדול השלום לענין זה שהוא מגלח ע"י כהן שהיא רק מצוה של תורה שיהי' הגילוח בכהן וש"מ דמצוה זו שיהי' הגילוח בכהן דוחה ל"ת ש"מ דעשה בעלמא דוחה ל"ת וזה כפתור ופרח ביושב קו' התוס':

ואמנם בהא דקאמר הש"ס אתי' מראשו דהאי תנא דהיינו מן מצורע ונזיר ובזה יש מקום עיון בהא דאמרה תורה גבי נזיר תער לא יעבור על, ראשו אם יוכל לומר לעכו"ם שיגלח אותו בתער ואף דמדרבנן פשיטא דאסור אמנם מן התורה אני מסתפק דלכאורה נראה דדמי להך דאומר לעכו"ם חסום פרתי ודש בה או לאומר לעכו"ם שיסרס לו בהמתו כמבואר במס' ב"מ (דף צ') דמותר מה"ת בודאי כיון דאין שליחות לעכו"ם והתורה לא אסרה לעכו"ם שיגלח את הנזיר ומה שהוא מצוה לעכו"ם לגלחו אין בזה איסור כלל ואמנם כיון דיש בנזיר איסור עשה ג"כ קדוש יהי' גדל פרע שער ראשו וזהו בלשון שמחויב לגדל השערות וקדושת הנזיר בענין זה שיהי' לו שער וכשנוטל השער ע"י עכו"ם פשיטא דיש בדבר ביטול מצות עשה או אפשר דכיון דלא עשה מעשה לבטל שער ראשו רק באמירה בעלמא וזה לא חשיב איסור והעכו"ם אינו מצווה ע"ז ואי נימא דבנזיר ג"כ ליכא איסור תורה להעביר תער על בשרו ע"י עכו"ם או קטן אלא דכיון דגילוח מצורע צריך להיות בכהן אי אפשר לקיים שניהם אבל ל"ש להתיר גילוח של נזיר משום דגדול השלום דהרי באמת אם יגלחו ע"י עכו"ם או קטן יהי' המצורע טהור ויהי' מותר באשתו וכמש"ל לענין לאו דלא תקיפו אמנם אי נימא מאחר שגילתה התורה באיסור עשה שקדושתו תלוי בגידול שער ראשו וכדומה אין חילוק בין משחית שער ראשו ע"י עכו"ם או ע"י ישראל וגם קטן וגדול שם הוא וא"כ שפיר נוכל לומר דמה שהתירה התורה גילוח דמצורע משום דגדול השלום ואמנם הא דהקשה הש"ס דהרי נזיר לאו ועשה הוא ואין עשה דל"ת ועשה